ה'תשנ"ז - אסון המכביה - התמוטטות גשר מעל נחל הירקון; נהרגו ארבעה ונפצעו 69 ספורטאים
אסון המכביה
אסון המכביה הוא תאונה בה התמוטט גשר מעל נחל הירקון בעת טקס הפתיחה של "המכביה ה-15".
בתאריך ה-14 ביולי 1997, בסביבות השעה 8 בערב, התמוטט גשר ארעי שהוקם כדי לאפשר את מעבר משלחות המכביה. בשל קריסת הגשר נפלו למי נהר הירקון המזוהמים רוב חברי המשלחת האוסטרלית, בה היו 373 ספורטאים וחלק מחברי המשלחת האוסטרית, שמנתה 51 ספורטאים. תוצאות האירוע: ארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית קיפחו את חייהם, 69 ספורטאים נוספים נפצעו בדרגות שונות של פציעה. המפורסמת שבהם היא האוסטרלית סאשה אלתרמן, שעברה למעלה משלושים ניתוחים. עקב מכת הגשר במים, חומרים רעילים מתחתית הירקון עלו מעלה, והפגיעה בבריאותם של מי ששהו במים הייתה חמורה מכפי שהייתה אלמלא הזיהום בירקון. גם המחלצים שנכנסו למים על מנת לחלץ את הספורטאים נפגעו.
בעוד הספורטאים נמשים מן המים המשיך להתנהל טקס הפתיחה, במתכונת מקוצרת. האירוע הטראגי, כמעט גרם לנתק של מסורת קיום "המכביות" וגרם למתח בין מדינת ישראל לקהילה היהודית האוסטרלית, שטענה שישראל מתמהמהת לפצות אותם כחוק. בית המשפט קבע כי אסון המכביה קרה בגלל מחדל חמור שנגרם על ידי המהנדס שתכנן את הגשר, הקבלנים שהקימו אותו ובעל חברת האירועים שתיווך בין הנהלת המכביה לקבלנים. חמישה אנשים הורשעו בגרימת מוות וחבלה ברשלנות ונשלחו לתקופות מאסר.[1]
האסון אף גרם לכך שנעשו מאמצים גדולים בניקוי נחל הירקון מהמזהמים שהיו בו שנים רבות. כמו כן, היה יחד עם אסון ורסאי אחד הגורמים להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט ורדימוס זיילר, בחודש יולי 2001.
שנים רבות הייתה באזור האסון פינת זיכרון בלתי רשמית ובה מכתבי הזדהות עם הנספים, נרות נשמה וקישוטים שונים. בשנת 2005 הקימו עיריית תל אביב-יפו ועירית רמת גן גשר גדול ואיתן במקום, הנקרא "גשר המכביה ה-15". פינת הזיכרון הוסרה ובמקומה הוצבה טבלת הנצחה משיש.
אסון המכביה
אסון המכביה הוא תאונה בה התמוטט גשר מעל נחל הירקון בעת טקס הפתיחה של "המכביה ה-15".
בתאריך ה-14 ביולי 1997, בסביבות השעה 8 בערב, התמוטט גשר ארעי שהוקם כדי לאפשר את מעבר משלחות המכביה. בשל קריסת הגשר נפלו למי נהר הירקון המזוהמים רוב חברי המשלחת האוסטרלית, בה היו 373 ספורטאים וחלק מחברי המשלחת האוסטרית, שמנתה 51 ספורטאים. תוצאות האירוע: ארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית קיפחו את חייהם, 69 ספורטאים נוספים נפצעו בדרגות שונות של פציעה. המפורסמת שבהם היא האוסטרלית סאשה אלתרמן, שעברה למעלה משלושים ניתוחים. עקב מכת הגשר במים, חומרים רעילים מתחתית הירקון עלו מעלה, והפגיעה בבריאותם של מי ששהו במים הייתה חמורה מכפי שהייתה אלמלא הזיהום בירקון. גם המחלצים שנכנסו למים על מנת לחלץ את הספורטאים נפגעו.
בעוד הספורטאים נמשים מן המים המשיך להתנהל טקס הפתיחה, במתכונת מקוצרת. האירוע הטראגי, כמעט גרם לנתק של מסורת קיום "המכביות" וגרם למתח בין מדינת ישראל לקהילה היהודית האוסטרלית, שטענה שישראל מתמהמהת לפצות אותם כחוק. בית המשפט קבע כי אסון המכביה קרה בגלל מחדל חמור שנגרם על ידי המהנדס שתכנן את הגשר, הקבלנים שהקימו אותו ובעל חברת האירועים שתיווך בין הנהלת המכביה לקבלנים. חמישה אנשים הורשעו בגרימת מוות וחבלה ברשלנות ונשלחו לתקופות מאסר.[1]
האסון אף גרם לכך שנעשו מאמצים גדולים בניקוי נחל הירקון מהמזהמים שהיו בו שנים רבות. כמו כן, היה יחד עם אסון ורסאי אחד הגורמים להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט ורדימוס זיילר, בחודש יולי 2001.
שנים רבות הייתה באזור האסון פינת זיכרון בלתי רשמית ובה מכתבי הזדהות עם הנספים, נרות נשמה וקישוטים שונים. בשנת 2005 הקימו עיריית תל אביב-יפו ועירית רמת גן גשר גדול ואיתן במקום, הנקרא "גשר המכביה ה-15". פינת הזיכרון הוסרה ובמקומה הוצבה טבלת הנצחה משיש.