יום האישה הבינלאומי בדי לאלימות!
לילי - סיפורה של אשה אמיצה לילי (30) אם לשניים, שהתה אצלנו כחצי שנה. סיפורה של לילי הוא סיפורה של אשה צעירה, עולה חדשה מטג'קיסטן, אם לשני ילדים קטנים הנאבקת בקשיי קליטה מחד ובאלימות בעלה ומשפחתו מאידך. כיום משתתפת לילי בקורס "הכשרת מרצות" בחסות הסוכנות היהודית והמגבית המאוחדת, שמטרתו להכשיר נשים בוגרות מקלטים להרצות בפני בני נוער. סיפורה של לילי יובא כאן בגוף ראשון: "האלימות החלה כבר שם, אך בגלל שהיינו בארץ מוסלמית, לא יכולנו להתגרש. בטג'קיסטן הנושא הוגדר לכל היותר כסכסוך משפחתי. פעם הוכיתי מכות נמרצות ע"י בעלי. כשהשוטרים הגיעו לביתי, הם מצאו אותי שרועה על הרצפה שותתת דם, אך מצבי לא מנע מאחד השוטרים לייעץ לי: "קומי, תבשלי לבעלך משהו טעים, התנצלי לפניו והכל יהיה בסדר". עליתי ארצה עם משפחתי. בראשית דרכנו התגוררנו במחסן שהוסב למגורים מתוך מטרה לחסוך כסף. מכיוון שאני תופרת במקצועי, דאגתי לתפור וילונות וקישוטים על מנת לשפר את המראה העלוב ולשוות למחסן אוירה של בית. באותה עת מצאתי עבודה אצל מעצב חתונות ועבדתי כ-18 שעות ביום. במקביל, עבר אחיו של בעלי להתגורר עמנו. לא חלף זמן עד שבעלי ואחיו החלו מפעילים כלפי אלימות שהלכה וגברה עד שהפכה יומיומית. משלא יכולתי לשאת את האלימות הקשה, פניתי למשטרה אשר עצרה את בעלי ל-9 ימים. בעלי הועמד למשפט ובינתיים נאסר עליו להתקרב לביתנו למשך חודש ימים. במהלך תקופה זו, התקשר אלי בעלי אינספור פעמים והתחנן להזדמנות נוספת. שוב נעתרתי לתחנוניו והחזרתי טותו הביתה. גם אני פחדתי להיות לבד. הפעם ארך ירח הדבש שבוע ימים בלבד. שבוע לאחר שובו החל בעלי מאשים אותי בכך שנעצר, החל מסתובב עם עבריינים והפליא בי את מכותיו. גזר הדין במשפטו קבע כי עליו להפגש עם קצינת מבחן. כשחזר בעלי מן המשפט הוכיתי על ידו מכות רצח וגם מבתנו הקטנה לא חסך שבטו. ניצלתי הפוגה רגעית מהמכות כדי לקחת את ילדי ורצתי למחלקת הרווחה בחולון, משם הופניתי למקלט לנשים מוכות. עד אז לא ידעתי שקיימים מקלטים כאלו. לעולם לא אשכח את היחס החם והתמיכה מהצוות שממש העמידו אותי מחדש על הרגליים. קרוב לחצי שנה שהיתי במקלט. אחרי כחודשיים החל מגיע לביקור במקלט חבר משותף ומכובד שלנו שהחל משכנע אותי לחזור הביתה: "אצלנו בעדה לא נהוג לעשות כך... עכשיו יהיה לך רק טוב, אני ערב לכך". במקביל החל בעלי מפרסם בעיתונות העדה השמצות קשות עלי. העתונות מחד והלחץ החברתי מאדך עשו את שלהם ואחרי כחצי שנה במקלט ארזתי את מיטלטלי, לקחתי את ילדי וחזרתי שוב הביתה. שלושה חודשים התנהג בעלי כיאות אך מקץ שלושה חודשים שוב חזרו המכות וההשפלות. החלטתי לעזוב והפעם לצמיתות. אני מתגוררת עם ילדי בדירה שכורה. ילדי מסודרים בבתי ספר, משתתפים בחוגים שונים ואני עובדת לפרנסתי בתפירה. היום ברור לי כי שגיתי בכך שנתתי לו הזדמנויות נוספות. חשוב לי לומר כי בכל פעם שחזרתי, ערכי היה יורד בעיני עצמי. איבוד הערך העצמי הוא מן הדברים הקשים ביותר. המסר שלי לנשים אחרות במצבי הוא לעולם לא להאמין לדברי התחנונים. בעדה שלי, הבוכרית, נהוג לומר כי "עץ עקום לעולם לא יהיה ישר", ומסתבר שכך הוא. מאורעות אלו ניכרים בילדי. לא פעם אני מתבוננת בהם מהצד ורואה כי הם בגרו בטרם עת. ילדים מבוגרים מכפי גילם, אשר תומכים ומחזקים אותי כל העת. אין לי ספק כי את הכלים לחיים העצמאיים שאני מנהלת כיום, רכשתי במקלט. אני מכירה תודה למנהלת המקלט שהשאירה לי דלת פתוחה גם אחרי שחזרתי הביתה. אני מבקרת במקלט "כסטודנטית" אחת לשבוע, ולוקחת חלק בקורס להכשרת מרצות בנושא האלימות במשפחה." <a href='http://www.no2violence.co.il/Newsletters/1998_Summer_Lili.htm' target='_blank'>http://www.no2violence.co.il/Newsletter ... r_Lili.htm</a>
לילי - סיפורה של אשה אמיצה לילי (30) אם לשניים, שהתה אצלנו כחצי שנה. סיפורה של לילי הוא סיפורה של אשה צעירה, עולה חדשה מטג'קיסטן, אם לשני ילדים קטנים הנאבקת בקשיי קליטה מחד ובאלימות בעלה ומשפחתו מאידך. כיום משתתפת לילי בקורס "הכשרת מרצות" בחסות הסוכנות היהודית והמגבית המאוחדת, שמטרתו להכשיר נשים בוגרות מקלטים להרצות בפני בני נוער. סיפורה של לילי יובא כאן בגוף ראשון: "האלימות החלה כבר שם, אך בגלל שהיינו בארץ מוסלמית, לא יכולנו להתגרש. בטג'קיסטן הנושא הוגדר לכל היותר כסכסוך משפחתי. פעם הוכיתי מכות נמרצות ע"י בעלי. כשהשוטרים הגיעו לביתי, הם מצאו אותי שרועה על הרצפה שותתת דם, אך מצבי לא מנע מאחד השוטרים לייעץ לי: "קומי, תבשלי לבעלך משהו טעים, התנצלי לפניו והכל יהיה בסדר". עליתי ארצה עם משפחתי. בראשית דרכנו התגוררנו במחסן שהוסב למגורים מתוך מטרה לחסוך כסף. מכיוון שאני תופרת במקצועי, דאגתי לתפור וילונות וקישוטים על מנת לשפר את המראה העלוב ולשוות למחסן אוירה של בית. באותה עת מצאתי עבודה אצל מעצב חתונות ועבדתי כ-18 שעות ביום. במקביל, עבר אחיו של בעלי להתגורר עמנו. לא חלף זמן עד שבעלי ואחיו החלו מפעילים כלפי אלימות שהלכה וגברה עד שהפכה יומיומית. משלא יכולתי לשאת את האלימות הקשה, פניתי למשטרה אשר עצרה את בעלי ל-9 ימים. בעלי הועמד למשפט ובינתיים נאסר עליו להתקרב לביתנו למשך חודש ימים. במהלך תקופה זו, התקשר אלי בעלי אינספור פעמים והתחנן להזדמנות נוספת. שוב נעתרתי לתחנוניו והחזרתי טותו הביתה. גם אני פחדתי להיות לבד. הפעם ארך ירח הדבש שבוע ימים בלבד. שבוע לאחר שובו החל בעלי מאשים אותי בכך שנעצר, החל מסתובב עם עבריינים והפליא בי את מכותיו. גזר הדין במשפטו קבע כי עליו להפגש עם קצינת מבחן. כשחזר בעלי מן המשפט הוכיתי על ידו מכות רצח וגם מבתנו הקטנה לא חסך שבטו. ניצלתי הפוגה רגעית מהמכות כדי לקחת את ילדי ורצתי למחלקת הרווחה בחולון, משם הופניתי למקלט לנשים מוכות. עד אז לא ידעתי שקיימים מקלטים כאלו. לעולם לא אשכח את היחס החם והתמיכה מהצוות שממש העמידו אותי מחדש על הרגליים. קרוב לחצי שנה שהיתי במקלט. אחרי כחודשיים החל מגיע לביקור במקלט חבר משותף ומכובד שלנו שהחל משכנע אותי לחזור הביתה: "אצלנו בעדה לא נהוג לעשות כך... עכשיו יהיה לך רק טוב, אני ערב לכך". במקביל החל בעלי מפרסם בעיתונות העדה השמצות קשות עלי. העתונות מחד והלחץ החברתי מאדך עשו את שלהם ואחרי כחצי שנה במקלט ארזתי את מיטלטלי, לקחתי את ילדי וחזרתי שוב הביתה. שלושה חודשים התנהג בעלי כיאות אך מקץ שלושה חודשים שוב חזרו המכות וההשפלות. החלטתי לעזוב והפעם לצמיתות. אני מתגוררת עם ילדי בדירה שכורה. ילדי מסודרים בבתי ספר, משתתפים בחוגים שונים ואני עובדת לפרנסתי בתפירה. היום ברור לי כי שגיתי בכך שנתתי לו הזדמנויות נוספות. חשוב לי לומר כי בכל פעם שחזרתי, ערכי היה יורד בעיני עצמי. איבוד הערך העצמי הוא מן הדברים הקשים ביותר. המסר שלי לנשים אחרות במצבי הוא לעולם לא להאמין לדברי התחנונים. בעדה שלי, הבוכרית, נהוג לומר כי "עץ עקום לעולם לא יהיה ישר", ומסתבר שכך הוא. מאורעות אלו ניכרים בילדי. לא פעם אני מתבוננת בהם מהצד ורואה כי הם בגרו בטרם עת. ילדים מבוגרים מכפי גילם, אשר תומכים ומחזקים אותי כל העת. אין לי ספק כי את הכלים לחיים העצמאיים שאני מנהלת כיום, רכשתי במקלט. אני מכירה תודה למנהלת המקלט שהשאירה לי דלת פתוחה גם אחרי שחזרתי הביתה. אני מבקרת במקלט "כסטודנטית" אחת לשבוע, ולוקחת חלק בקורס להכשרת מרצות בנושא האלימות במשפחה." <a href='http://www.no2violence.co.il/Newsletters/1998_Summer_Lili.htm' target='_blank'>http://www.no2violence.co.il/Newsletter ... r_Lili.htm</a>