בהמשך שיחתי עמך על התבודדות.
כתבת לי בפורום בכמה שאלות שעיקר הדרך לבוא לאמונה פשוטה, ללב רגיש - לגן עדן זה ע"י התבודדות - לעשות את השם חבר אמיתי ע"י שיחה פשוטה כאיש אל חברו.
והרני מאמין בדרך זו וגם ראיתי שהיא עובדת מאוד יתר מכל דבר אחר.
כמה דמיונות ושטותים, רצונות פסולים ובלבולים זכיתי להסיר ממני ע"י ההתבודדות.
אם זאת כפי שציינתי, הרב, בפורום בנושא זה, ליבי עדיין קשה ולא רגיש כלל מרוב עוונות.
הרב אינני מבין כלל בדברים הללו אך זה מה ששמעתי שהעווונות ופגם הברית בפרט גורמים למיתת הלב.
ומה לעשות פגמתי בברית המון שנים על גבי שנים מאז ילדות שהייתי בקיבוץ חילוני עד שנכנסתי בדרך התורה לנפי כשמונה שנים.
ומי יודע מה פגמתי בגלגולים קודמים שככה עברו עלי חיי.
אבל, יש את רבינו וההתבודדות מתקנת. ושמתי לב שכאשר אני לבד במקום שאפשר לדבר בקול רגיל לא בלחש אז הדיבור זורם.
הבעייה שבביתי אין שם אפשרות לצאת לשדה או ליער רק בלילה בסלון מדבר בלחש. לכן ברצוני להקים בקתה קטנה בגינת ביתי שאוכל שם לדבר חופשי עם השם. אבל אישתי קשה לה עם זה יש לה כל מיני טיעונים:
- אם הלב שלך לא נפתח עד כה עם אומן וכל מה שאתה עושה מדוע אתה חושב שזה יעזור?
- לאחרים גם אין.
- יש לך עיניים גדולות, כל פעם אתה רוצה משהו אחר ולא מסתפק ומה תרצה אחרי זה?.
- למה הלב שלך לא נפתח שאתה מסתכל עלי או על הילדים שלך?
והצרה הכי גדולה, הרב, שאומר לה, אשיתי זה עושה אני בשביל שיש לי לב אבן ורוצה להרגיש משהו בחיים האלו גם אותך גם את הילדים.
אז היא נפגעת מאוד ואומרת מה אתה חי איתנו ולא מרגיש אותנו. והיא צודקת הרב מה לעשות איזה מילכוד.
אתה מבין הרב, מצבי על הפנים ויש תיקון אבל אז מתגלה אמת שפוגעת באחרים. והרב, אינני כלל איש דברים שיודע להחליק את הדיבור ולהמתיק אני אומר את המצב ביובש.
האם לשכוח מהבקתה?