בראשית
"בראשית ברא אלוהים, את השמים, ואת הארץ" (בראשית א' א')
הכרה בחטא - קבלת אחריות
חז"ל מלמדים אותנו כי ה"תשובה קדמה לעולם וז"ל המדרש "ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, אלו הן כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה, והתשובה מנין שנאמר (תהלים צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" (תנחומא פרשת נשא סימן יא ד"ה ילמדנו רבינו).
לכן אין זה פלא כי כבר מ"בראשית" אנו מוצאים עיסוק ב"תשובה". אדם הראשון היה מהראשונים לעיסוק בתשובה. בנו קין לעומתו היה בודאי אחד הראשונים לחטוא אבל שאלת קשרו לתשובה שנויה במחלוקת. וז"ל המדרש "ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא, רבי יודן בשם ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה, רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר יצא כמפריס וכמרמה בבוראו, רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח , פגע בו (בקין) אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי " (בראשית רבה פרשה כב ד"ה יג ויצא קין). לכאורה המחלוקת במדרש תלויה בשאלה כיצד לפרש את תגובתו של קין לתוכחתו של הקב"ה על רצח אחיו הבל "ויאמר קין אל ידוד גדול עוני מנשא" (בראשית ד' יג).
לדעת רבנן, טענתו של קין איננה מבטאת תשובה כלל וכלל וז"ל הגמרא "תנו רבנן: שלשה באו בעלילה, אלו הן: קין, עשו, ומנשה. קין - דכתיב "גדול עוני מנשוא" אמר לפניו: רבונו של עולם! כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך, ואתה סולח להם?" (סנהדרין קא ע"ב). זו כנראה גם דעתו של רש"י שפירש "בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון" לעומתם האבן עזרא טוען "ופי' גדול עוני מנשוא על דעת כל המפרשים שהודה חטאו" (שם) וכן דעת הרמב"ן "והנכון בפשט שהוא וידוי. אמר, אמת כי עוני גדול מלסלוח" (שם). ושמעתי מפי תלמידי וידידי הרב דניאל מן שיתכן לומר כי רש"י יקבל את הפרשנות של המילים לפי שיטת האבן עזרא והרמב"ן. קין מודה, העבירה שעשיתי-רצח אח, הינה חמורה ביותר ואין לה סליחה, אבל המסקנה מכך היא ואם כן אי אפשר לחזור בתשובה וממילא אני פטור מכך. הכרה בחטא כשלב ראשון בחזרה בתשובה הינה הכרחית אבל אינה מספקת. נטילת האחריות והמשך הנסיון לתקן הוא תנאי הכרחי בכל חזרה בתשובה.
אחד המחסומים בפני חזרה בתשובה אמיתית הוא הנסיון להטיל את האחריות על אחרים. זו המשמעות של רצח הבל, הטלת האשמה בכשלונו של קין בנושא הקרבן על כתפי אחיו. זו גם הבעיה בבריחה מן האחריות בטענה "השומר אחי אנכי", זו גם המשמעות בהכרה בחטא מתוך בריחה מאחריות "גדול עווני מנשא".
חטא כדי להציל חברו מחטא - שיטות הריטב"א והרשב"א
בשבועות האחרונים הזכרנו כמה פעמים את הנחת היסוד של הגמרא בריש מסכת שבת "וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך?!" ובשבוע שעבר הסברנו את שיטת בעלי התוס'.
לריטב"א שיטה אחרת וז"ל:" ניחא ליה (נוח לו) לחבר דלעביד איסורא זוטא (לעבור על איסור קל) ולא לעביד עם הארץ איסורא רבה(כדי שעם הארץ לא יבור על איסור חמור). והא דאמרינן בפ"ק דשבת (ד' א') וכי אומרין לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבריך (משמע שאין לעבור על איסור כדי להציל אחר מאיסור חמור יותר), (ומתרץ הריטב"א) דשאני התם שאין (לו) לב"ד לומר לו כן אלא אם כן הוא עושה מעצמו"(חידושי הריטב"א עירובין לב ע"ב). משמע שדעת הריטב"א היא שאכן אין חובה בשום מקרה על אדם אחד לעבור עבירה, אפילו קלה, כדי להציל חברו מעבירה אפילו חמורה. אבל אין גם איסור להתנדב לעשות זאת. לכן הגמרא בשבת לעניין רדיית הפת קבעה שבית הדין לא יורה לחבר לעבור אפילו על איסור קל, אבל הגמרא בעירובין ציינה שכנראה החבר יעשה זאת מעצמו. הגיון זה מתאים לחישוב שהגמרא ביומא (פה ע"א) "חלל עליו שבת אחת בכדי שישמור שבתות הרבה "אבל חיוב אין בכך" (עמוד הימיני סי' יא סע' א ס"ק א).
הרשב"א (שבת ד ע"א) הסביר מדוע היה מותר לשחרר את השפחה שהכשילה רבים אף על פי שהאדון יעבור לשם כך על "לעולם בהם תעבודו" רק משום שרבים נכשלו בה, הוא לא הזכיר את סברת בעלי התוס' בעניין מצוה רבה ולא את סברת ה"אונס". משמע שלדעתו רק כאשר טובת הפרט מתנגשת עם טובת הכלל אומרים לאדם חטא כדי שיזכו הרבים.
מסביר מו"ר הגר"ש ישראלי כי טעם שיטה זו הוא "עת לעשות לד' הפרו תורתיך". טעם זה לפי שיטת רש"י הוא גם העומד ביסוד ההיתר של נביא מדין "הוראת שעה". וז"ל "דהפרו תורתך.מסיפיה לרישיה - הפרו תורתו עושי רצונו, כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א' י"ח) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא" (רש"י ברכות סג ע"א). וענינם של שני ההיתרים שוה והוא הצלת הרבים וטובתם המתגברת על צורכי היחיד וטובתו.
הכרה בחטא - קבלת אחריות
חז"ל מלמדים אותנו כי ה"תשובה קדמה לעולם וז"ל המדרש "ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, אלו הן כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה, והתשובה מנין שנאמר (תהלים צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" (תנחומא פרשת נשא סימן יא ד"ה ילמדנו רבינו).
לכן אין זה פלא כי כבר מ"בראשית" אנו מוצאים עיסוק ב"תשובה". אדם הראשון היה מהראשונים לעיסוק בתשובה. בנו קין לעומתו היה בודאי אחד הראשונים לחטוא אבל שאלת קשרו לתשובה שנויה במחלוקת. וז"ל המדרש "ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא, רבי יודן בשם ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה, רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר יצא כמפריס וכמרמה בבוראו, רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח , פגע בו (בקין) אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי " (בראשית רבה פרשה כב ד"ה יג ויצא קין). לכאורה המחלוקת במדרש תלויה בשאלה כיצד לפרש את תגובתו של קין לתוכחתו של הקב"ה על רצח אחיו הבל "ויאמר קין אל ידוד גדול עוני מנשא" (בראשית ד' יג).
לדעת רבנן, טענתו של קין איננה מבטאת תשובה כלל וכלל וז"ל הגמרא "תנו רבנן: שלשה באו בעלילה, אלו הן: קין, עשו, ומנשה. קין - דכתיב "גדול עוני מנשוא" אמר לפניו: רבונו של עולם! כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך, ואתה סולח להם?" (סנהדרין קא ע"ב). זו כנראה גם דעתו של רש"י שפירש "בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון" לעומתם האבן עזרא טוען "ופי' גדול עוני מנשוא על דעת כל המפרשים שהודה חטאו" (שם) וכן דעת הרמב"ן "והנכון בפשט שהוא וידוי. אמר, אמת כי עוני גדול מלסלוח" (שם). ושמעתי מפי תלמידי וידידי הרב דניאל מן שיתכן לומר כי רש"י יקבל את הפרשנות של המילים לפי שיטת האבן עזרא והרמב"ן. קין מודה, העבירה שעשיתי-רצח אח, הינה חמורה ביותר ואין לה סליחה, אבל המסקנה מכך היא ואם כן אי אפשר לחזור בתשובה וממילא אני פטור מכך. הכרה בחטא כשלב ראשון בחזרה בתשובה הינה הכרחית אבל אינה מספקת. נטילת האחריות והמשך הנסיון לתקן הוא תנאי הכרחי בכל חזרה בתשובה.
אחד המחסומים בפני חזרה בתשובה אמיתית הוא הנסיון להטיל את האחריות על אחרים. זו המשמעות של רצח הבל, הטלת האשמה בכשלונו של קין בנושא הקרבן על כתפי אחיו. זו גם הבעיה בבריחה מן האחריות בטענה "השומר אחי אנכי", זו גם המשמעות בהכרה בחטא מתוך בריחה מאחריות "גדול עווני מנשא".
חטא כדי להציל חברו מחטא - שיטות הריטב"א והרשב"א
בשבועות האחרונים הזכרנו כמה פעמים את הנחת היסוד של הגמרא בריש מסכת שבת "וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך?!" ובשבוע שעבר הסברנו את שיטת בעלי התוס'.
לריטב"א שיטה אחרת וז"ל:" ניחא ליה (נוח לו) לחבר דלעביד איסורא זוטא (לעבור על איסור קל) ולא לעביד עם הארץ איסורא רבה(כדי שעם הארץ לא יבור על איסור חמור). והא דאמרינן בפ"ק דשבת (ד' א') וכי אומרין לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבריך (משמע שאין לעבור על איסור כדי להציל אחר מאיסור חמור יותר), (ומתרץ הריטב"א) דשאני התם שאין (לו) לב"ד לומר לו כן אלא אם כן הוא עושה מעצמו"(חידושי הריטב"א עירובין לב ע"ב). משמע שדעת הריטב"א היא שאכן אין חובה בשום מקרה על אדם אחד לעבור עבירה, אפילו קלה, כדי להציל חברו מעבירה אפילו חמורה. אבל אין גם איסור להתנדב לעשות זאת. לכן הגמרא בשבת לעניין רדיית הפת קבעה שבית הדין לא יורה לחבר לעבור אפילו על איסור קל, אבל הגמרא בעירובין ציינה שכנראה החבר יעשה זאת מעצמו. הגיון זה מתאים לחישוב שהגמרא ביומא (פה ע"א) "חלל עליו שבת אחת בכדי שישמור שבתות הרבה "אבל חיוב אין בכך" (עמוד הימיני סי' יא סע' א ס"ק א).
הרשב"א (שבת ד ע"א) הסביר מדוע היה מותר לשחרר את השפחה שהכשילה רבים אף על פי שהאדון יעבור לשם כך על "לעולם בהם תעבודו" רק משום שרבים נכשלו בה, הוא לא הזכיר את סברת בעלי התוס' בעניין מצוה רבה ולא את סברת ה"אונס". משמע שלדעתו רק כאשר טובת הפרט מתנגשת עם טובת הכלל אומרים לאדם חטא כדי שיזכו הרבים.
מסביר מו"ר הגר"ש ישראלי כי טעם שיטה זו הוא "עת לעשות לד' הפרו תורתיך". טעם זה לפי שיטת רש"י הוא גם העומד ביסוד ההיתר של נביא מדין "הוראת שעה". וז"ל "דהפרו תורתך.מסיפיה לרישיה - הפרו תורתו עושי רצונו, כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א' י"ח) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא" (רש"י ברכות סג ע"א). וענינם של שני ההיתרים שוה והוא הצלת הרבים וטובתם המתגברת על צורכי היחיד וטובתו.
<a href='http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/בראשית.htm' target='_blank'>http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/בראשית.htm</a>
"בראשית ברא אלוהים, את השמים, ואת הארץ" (בראשית א' א')
הכרה בחטא - קבלת אחריות
חז"ל מלמדים אותנו כי ה"תשובה קדמה לעולם וז"ל המדרש "ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, אלו הן כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה, והתשובה מנין שנאמר (תהלים צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" (תנחומא פרשת נשא סימן יא ד"ה ילמדנו רבינו).
לכן אין זה פלא כי כבר מ"בראשית" אנו מוצאים עיסוק ב"תשובה". אדם הראשון היה מהראשונים לעיסוק בתשובה. בנו קין לעומתו היה בודאי אחד הראשונים לחטוא אבל שאלת קשרו לתשובה שנויה במחלוקת. וז"ל המדרש "ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא, רבי יודן בשם ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה, רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר יצא כמפריס וכמרמה בבוראו, רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח , פגע בו (בקין) אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי " (בראשית רבה פרשה כב ד"ה יג ויצא קין). לכאורה המחלוקת במדרש תלויה בשאלה כיצד לפרש את תגובתו של קין לתוכחתו של הקב"ה על רצח אחיו הבל "ויאמר קין אל ידוד גדול עוני מנשא" (בראשית ד' יג).
לדעת רבנן, טענתו של קין איננה מבטאת תשובה כלל וכלל וז"ל הגמרא "תנו רבנן: שלשה באו בעלילה, אלו הן: קין, עשו, ומנשה. קין - דכתיב "גדול עוני מנשוא" אמר לפניו: רבונו של עולם! כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך, ואתה סולח להם?" (סנהדרין קא ע"ב). זו כנראה גם דעתו של רש"י שפירש "בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון" לעומתם האבן עזרא טוען "ופי' גדול עוני מנשוא על דעת כל המפרשים שהודה חטאו" (שם) וכן דעת הרמב"ן "והנכון בפשט שהוא וידוי. אמר, אמת כי עוני גדול מלסלוח" (שם). ושמעתי מפי תלמידי וידידי הרב דניאל מן שיתכן לומר כי רש"י יקבל את הפרשנות של המילים לפי שיטת האבן עזרא והרמב"ן. קין מודה, העבירה שעשיתי-רצח אח, הינה חמורה ביותר ואין לה סליחה, אבל המסקנה מכך היא ואם כן אי אפשר לחזור בתשובה וממילא אני פטור מכך. הכרה בחטא כשלב ראשון בחזרה בתשובה הינה הכרחית אבל אינה מספקת. נטילת האחריות והמשך הנסיון לתקן הוא תנאי הכרחי בכל חזרה בתשובה.
אחד המחסומים בפני חזרה בתשובה אמיתית הוא הנסיון להטיל את האחריות על אחרים. זו המשמעות של רצח הבל, הטלת האשמה בכשלונו של קין בנושא הקרבן על כתפי אחיו. זו גם הבעיה בבריחה מן האחריות בטענה "השומר אחי אנכי", זו גם המשמעות בהכרה בחטא מתוך בריחה מאחריות "גדול עווני מנשא".
חטא כדי להציל חברו מחטא - שיטות הריטב"א והרשב"א
בשבועות האחרונים הזכרנו כמה פעמים את הנחת היסוד של הגמרא בריש מסכת שבת "וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך?!" ובשבוע שעבר הסברנו את שיטת בעלי התוס'.
לריטב"א שיטה אחרת וז"ל:" ניחא ליה (נוח לו) לחבר דלעביד איסורא זוטא (לעבור על איסור קל) ולא לעביד עם הארץ איסורא רבה(כדי שעם הארץ לא יבור על איסור חמור). והא דאמרינן בפ"ק דשבת (ד' א') וכי אומרין לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבריך (משמע שאין לעבור על איסור כדי להציל אחר מאיסור חמור יותר), (ומתרץ הריטב"א) דשאני התם שאין (לו) לב"ד לומר לו כן אלא אם כן הוא עושה מעצמו"(חידושי הריטב"א עירובין לב ע"ב). משמע שדעת הריטב"א היא שאכן אין חובה בשום מקרה על אדם אחד לעבור עבירה, אפילו קלה, כדי להציל חברו מעבירה אפילו חמורה. אבל אין גם איסור להתנדב לעשות זאת. לכן הגמרא בשבת לעניין רדיית הפת קבעה שבית הדין לא יורה לחבר לעבור אפילו על איסור קל, אבל הגמרא בעירובין ציינה שכנראה החבר יעשה זאת מעצמו. הגיון זה מתאים לחישוב שהגמרא ביומא (פה ע"א) "חלל עליו שבת אחת בכדי שישמור שבתות הרבה "אבל חיוב אין בכך" (עמוד הימיני סי' יא סע' א ס"ק א).
הרשב"א (שבת ד ע"א) הסביר מדוע היה מותר לשחרר את השפחה שהכשילה רבים אף על פי שהאדון יעבור לשם כך על "לעולם בהם תעבודו" רק משום שרבים נכשלו בה, הוא לא הזכיר את סברת בעלי התוס' בעניין מצוה רבה ולא את סברת ה"אונס". משמע שלדעתו רק כאשר טובת הפרט מתנגשת עם טובת הכלל אומרים לאדם חטא כדי שיזכו הרבים.
מסביר מו"ר הגר"ש ישראלי כי טעם שיטה זו הוא "עת לעשות לד' הפרו תורתיך". טעם זה לפי שיטת רש"י הוא גם העומד ביסוד ההיתר של נביא מדין "הוראת שעה". וז"ל "דהפרו תורתך.מסיפיה לרישיה - הפרו תורתו עושי רצונו, כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א' י"ח) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא" (רש"י ברכות סג ע"א). וענינם של שני ההיתרים שוה והוא הצלת הרבים וטובתם המתגברת על צורכי היחיד וטובתו.
הכרה בחטא - קבלת אחריות
חז"ל מלמדים אותנו כי ה"תשובה קדמה לעולם וז"ל המדרש "ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, אלו הן כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה, והתשובה מנין שנאמר (תהלים צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" (תנחומא פרשת נשא סימן יא ד"ה ילמדנו רבינו).
לכן אין זה פלא כי כבר מ"בראשית" אנו מוצאים עיסוק ב"תשובה". אדם הראשון היה מהראשונים לעיסוק בתשובה. בנו קין לעומתו היה בודאי אחד הראשונים לחטוא אבל שאלת קשרו לתשובה שנויה במחלוקת. וז"ל המדרש "ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא, רבי יודן בשם ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה, רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר יצא כמפריס וכמרמה בבוראו, רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח , פגע בו (בקין) אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי " (בראשית רבה פרשה כב ד"ה יג ויצא קין). לכאורה המחלוקת במדרש תלויה בשאלה כיצד לפרש את תגובתו של קין לתוכחתו של הקב"ה על רצח אחיו הבל "ויאמר קין אל ידוד גדול עוני מנשא" (בראשית ד' יג).
לדעת רבנן, טענתו של קין איננה מבטאת תשובה כלל וכלל וז"ל הגמרא "תנו רבנן: שלשה באו בעלילה, אלו הן: קין, עשו, ומנשה. קין - דכתיב "גדול עוני מנשוא" אמר לפניו: רבונו של עולם! כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך, ואתה סולח להם?" (סנהדרין קא ע"ב). זו כנראה גם דעתו של רש"י שפירש "בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטעון" לעומתם האבן עזרא טוען "ופי' גדול עוני מנשוא על דעת כל המפרשים שהודה חטאו" (שם) וכן דעת הרמב"ן "והנכון בפשט שהוא וידוי. אמר, אמת כי עוני גדול מלסלוח" (שם). ושמעתי מפי תלמידי וידידי הרב דניאל מן שיתכן לומר כי רש"י יקבל את הפרשנות של המילים לפי שיטת האבן עזרא והרמב"ן. קין מודה, העבירה שעשיתי-רצח אח, הינה חמורה ביותר ואין לה סליחה, אבל המסקנה מכך היא ואם כן אי אפשר לחזור בתשובה וממילא אני פטור מכך. הכרה בחטא כשלב ראשון בחזרה בתשובה הינה הכרחית אבל אינה מספקת. נטילת האחריות והמשך הנסיון לתקן הוא תנאי הכרחי בכל חזרה בתשובה.
אחד המחסומים בפני חזרה בתשובה אמיתית הוא הנסיון להטיל את האחריות על אחרים. זו המשמעות של רצח הבל, הטלת האשמה בכשלונו של קין בנושא הקרבן על כתפי אחיו. זו גם הבעיה בבריחה מן האחריות בטענה "השומר אחי אנכי", זו גם המשמעות בהכרה בחטא מתוך בריחה מאחריות "גדול עווני מנשא".
חטא כדי להציל חברו מחטא - שיטות הריטב"א והרשב"א
בשבועות האחרונים הזכרנו כמה פעמים את הנחת היסוד של הגמרא בריש מסכת שבת "וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך?!" ובשבוע שעבר הסברנו את שיטת בעלי התוס'.
לריטב"א שיטה אחרת וז"ל:" ניחא ליה (נוח לו) לחבר דלעביד איסורא זוטא (לעבור על איסור קל) ולא לעביד עם הארץ איסורא רבה(כדי שעם הארץ לא יבור על איסור חמור). והא דאמרינן בפ"ק דשבת (ד' א') וכי אומרין לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבריך (משמע שאין לעבור על איסור כדי להציל אחר מאיסור חמור יותר), (ומתרץ הריטב"א) דשאני התם שאין (לו) לב"ד לומר לו כן אלא אם כן הוא עושה מעצמו"(חידושי הריטב"א עירובין לב ע"ב). משמע שדעת הריטב"א היא שאכן אין חובה בשום מקרה על אדם אחד לעבור עבירה, אפילו קלה, כדי להציל חברו מעבירה אפילו חמורה. אבל אין גם איסור להתנדב לעשות זאת. לכן הגמרא בשבת לעניין רדיית הפת קבעה שבית הדין לא יורה לחבר לעבור אפילו על איסור קל, אבל הגמרא בעירובין ציינה שכנראה החבר יעשה זאת מעצמו. הגיון זה מתאים לחישוב שהגמרא ביומא (פה ע"א) "חלל עליו שבת אחת בכדי שישמור שבתות הרבה "אבל חיוב אין בכך" (עמוד הימיני סי' יא סע' א ס"ק א).
הרשב"א (שבת ד ע"א) הסביר מדוע היה מותר לשחרר את השפחה שהכשילה רבים אף על פי שהאדון יעבור לשם כך על "לעולם בהם תעבודו" רק משום שרבים נכשלו בה, הוא לא הזכיר את סברת בעלי התוס' בעניין מצוה רבה ולא את סברת ה"אונס". משמע שלדעתו רק כאשר טובת הפרט מתנגשת עם טובת הכלל אומרים לאדם חטא כדי שיזכו הרבים.
מסביר מו"ר הגר"ש ישראלי כי טעם שיטה זו הוא "עת לעשות לד' הפרו תורתיך". טעם זה לפי שיטת רש"י הוא גם העומד ביסוד ההיתר של נביא מדין "הוראת שעה". וז"ל "דהפרו תורתך.מסיפיה לרישיה - הפרו תורתו עושי רצונו, כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א' י"ח) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא" (רש"י ברכות סג ע"א). וענינם של שני ההיתרים שוה והוא הצלת הרבים וטובתם המתגברת על צורכי היחיד וטובתו.
<a href='http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/בראשית.htm' target='_blank'>http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/בראשית.htm</a>