אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
שבת - פרשת חיי שרה!
- Thread starter tipid
- תאריך התחלה
חיי שרה!
"ויהיו חיי שרה -מאה שנה ועשרים ושבע שנים -שני חיי שרה (בראשית כ"ג, א)
נשיא אלקים אתה בתוכנו"
עיון בספר בראשית בכלל ובפרשתנו בפרט מעלה את השאלה, מי היו האבות? אבות האומה שעתידה לצאת ממצרים כעם, בעוד כמה מאות שנים או מלכים ונשיאים עוד בחייהם? במבט ראשון התורה מספרת את תולדות חייה של משפחת האבות כאנשים פרטיים. סיפור ההתמודדות עם הצורך לנדוד בעקבות קשיים כלכלים או אחרים (סוף פרשת נח י"א לא, הירידה למצרים י"ב י, המעבר לארץ פלשתים כ"ו א, החזרה לבאר שבע כ"ו כד ועוד). סיפור ההתמודדות עם בעיות עקרות מצד אחד וחינוך ילדים מצד שני (ט"ז א, כ"ה כא, ל"א לא, כ"א ט, ל"ד א ועוד). אבל מבט שני ומעמיק יותר מגלה שבנוסף לכל אלה, האבות עם היותם סמל לדורות מן הבחינה הפרטית, רוב שיחם והגיונם דווקא במישור הלאומי, כמנהיגי ציבור, כבר אז. נוכיח זאת מכמה בחינות. השיג והשיח של אברהם יצחק ויעקב הוא עם מלכים ושרים. אברהם עם פרעה (י"ב י ואילך) עם ארבעת המלכים (י"ד א ואילך) עם מלך סדום ומלכי צדק מלך שלם (י"ד יז-יח ואילך) עם אבימלך מלך גרר (כ' ב ואילך). יצחק עם אבימלך מלך פלשתים (כ"ו ב ואילך). יעקב עם חמור נשיא הארץ (ל"ד ו ואילך) ועם פרעה מלך מצרים (מ"ז ז). נשותיהם של האבות גם הן נסיכות. שרי-שרה בת מלכה, כשמה כן היא, בת מלכים המכונה גם "הגבירה" תואר השמור לאשת המלך או "אם המלך" (מלכים א' י"א יט, ט"ו יג, מלכים ב' י' יג, ירמיהו כ"ט ב, דבהי"ב ט"ו טז). אמה מלכה היא אם ארבעת השבטים הארמיים מבני הגבירה (כל השמונה האחרים הם בני הפלגש) (י"א כט, כ"ב כ-כד וברש"י שם). הגר גם היא בת מלכים על פי המדרש ונצטרפה אליה שם גם בת אבימלך וז"ל "אמר ר"ש בן יוחאי הגר בתו של פרעה היתה וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לו, אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר, הה"ד (בראשית טז) ולה שפחה מצרית ושמה הגר , אף אבימלך כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לו אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית הזה ולא גבירה בבית אחרת, הה"ד (תהלים מה) בנות מלכים ביקרותיך" (בראשית רבה פרשה מה ד"ה ושרי אשת). גם קטורה לפי הפשט היא נסיכה ובניה ונכדיה ראשי שבטים במדין (כ"ה א ואילך וכינוים "בני הפלגשים" ביטוי הקשור למשפחת המלוכה בלבד לפי שיטת הרמב"ם פ"ד מה' מלכים ה"ד וראה מחלוקתו עם הרמב"ן בנושא). אם כך גם רבקה נסיכה וממילא גם רחל ולאה זלפה ובלהה (כשהאחרונה מכונה בפירוש פילגש ל"ה כב). (נציין רק בסוגריים כי גם הדור הבא נשא נסיכות עיין דבהי"א ז' יד, שם ב' כו ובירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ג). מלחמותיהן של האבות גם הן רומזות לפי הפשט על מחנה גדול העומד לרשותם, כדי להעמיד למעלה משלוש מאות לוחמים (י"ד יד) יש צורך בעוד אלפים תומכי לחימה כמו שטוען הרמב"ם "עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם" (הלכות עבודת כוכבים פ"א ה"ג). לפי זה כינויו של אברהם בפי בני חת - אנשי חברון, בתחילת פרשתינו "נשיא אלקים אתה בתוכנו" (כ"ג ו) אינו לתפארת המליצה, אלא מתאים הוא להגדרת חז"ל למי שעומד בראש "ואין על גביו אלא ד' אלקיו" (הוריות פ"ג משנה ג).
<a href='http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/חיי+שרה.htm' target='_blank'>http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/חיי+שרה.htm</a>
"ויהיו חיי שרה -מאה שנה ועשרים ושבע שנים -שני חיי שרה (בראשית כ"ג, א)
נשיא אלקים אתה בתוכנו"
עיון בספר בראשית בכלל ובפרשתנו בפרט מעלה את השאלה, מי היו האבות? אבות האומה שעתידה לצאת ממצרים כעם, בעוד כמה מאות שנים או מלכים ונשיאים עוד בחייהם? במבט ראשון התורה מספרת את תולדות חייה של משפחת האבות כאנשים פרטיים. סיפור ההתמודדות עם הצורך לנדוד בעקבות קשיים כלכלים או אחרים (סוף פרשת נח י"א לא, הירידה למצרים י"ב י, המעבר לארץ פלשתים כ"ו א, החזרה לבאר שבע כ"ו כד ועוד). סיפור ההתמודדות עם בעיות עקרות מצד אחד וחינוך ילדים מצד שני (ט"ז א, כ"ה כא, ל"א לא, כ"א ט, ל"ד א ועוד). אבל מבט שני ומעמיק יותר מגלה שבנוסף לכל אלה, האבות עם היותם סמל לדורות מן הבחינה הפרטית, רוב שיחם והגיונם דווקא במישור הלאומי, כמנהיגי ציבור, כבר אז. נוכיח זאת מכמה בחינות. השיג והשיח של אברהם יצחק ויעקב הוא עם מלכים ושרים. אברהם עם פרעה (י"ב י ואילך) עם ארבעת המלכים (י"ד א ואילך) עם מלך סדום ומלכי צדק מלך שלם (י"ד יז-יח ואילך) עם אבימלך מלך גרר (כ' ב ואילך). יצחק עם אבימלך מלך פלשתים (כ"ו ב ואילך). יעקב עם חמור נשיא הארץ (ל"ד ו ואילך) ועם פרעה מלך מצרים (מ"ז ז). נשותיהם של האבות גם הן נסיכות. שרי-שרה בת מלכה, כשמה כן היא, בת מלכים המכונה גם "הגבירה" תואר השמור לאשת המלך או "אם המלך" (מלכים א' י"א יט, ט"ו יג, מלכים ב' י' יג, ירמיהו כ"ט ב, דבהי"ב ט"ו טז). אמה מלכה היא אם ארבעת השבטים הארמיים מבני הגבירה (כל השמונה האחרים הם בני הפלגש) (י"א כט, כ"ב כ-כד וברש"י שם). הגר גם היא בת מלכים על פי המדרש ונצטרפה אליה שם גם בת אבימלך וז"ל "אמר ר"ש בן יוחאי הגר בתו של פרעה היתה וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לו, אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר, הה"ד (בראשית טז) ולה שפחה מצרית ושמה הגר , אף אבימלך כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לו אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית הזה ולא גבירה בבית אחרת, הה"ד (תהלים מה) בנות מלכים ביקרותיך" (בראשית רבה פרשה מה ד"ה ושרי אשת). גם קטורה לפי הפשט היא נסיכה ובניה ונכדיה ראשי שבטים במדין (כ"ה א ואילך וכינוים "בני הפלגשים" ביטוי הקשור למשפחת המלוכה בלבד לפי שיטת הרמב"ם פ"ד מה' מלכים ה"ד וראה מחלוקתו עם הרמב"ן בנושא). אם כך גם רבקה נסיכה וממילא גם רחל ולאה זלפה ובלהה (כשהאחרונה מכונה בפירוש פילגש ל"ה כב). (נציין רק בסוגריים כי גם הדור הבא נשא נסיכות עיין דבהי"א ז' יד, שם ב' כו ובירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ג). מלחמותיהן של האבות גם הן רומזות לפי הפשט על מחנה גדול העומד לרשותם, כדי להעמיד למעלה משלוש מאות לוחמים (י"ד יד) יש צורך בעוד אלפים תומכי לחימה כמו שטוען הרמב"ם "עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם" (הלכות עבודת כוכבים פ"א ה"ג). לפי זה כינויו של אברהם בפי בני חת - אנשי חברון, בתחילת פרשתינו "נשיא אלקים אתה בתוכנו" (כ"ג ו) אינו לתפארת המליצה, אלא מתאים הוא להגדרת חז"ל למי שעומד בראש "ואין על גביו אלא ד' אלקיו" (הוריות פ"ג משנה ג).
<a href='http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/חיי+שרה.htm' target='_blank'>http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/חיי+שרה.htm</a>
חיי שרה(בראשית כג:א-כה:יח)
על בזבוז זמן ועל ניצול זמן
"על החיים ועל המוות"
אדון כהן צועד הלוך ושוב בעצבנות רבה, בחדר ההמתנה של מחלקת היולדות, בשעה שאישתו יולדת את ילדם הראשון. לפתע נפתחת הדלת, והרופא יוצא מן החדר ופונה לעברו בפנים חמורות. "אדון כהן, יש לי בשבילך חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שהלידה עברה 'חלק' ובקלות. החדשות הרעות הן שבנך שרוי במצב מסוים, שיגרום לו, עם הזמן, למוות בטוח".
אדון כהן נכנס להלם גמור. "זה נורא! מה אפשר לעשות?"
"אני חושש שאין מה לעשות", עונה לו הרופא. "עדיין לא נמצאה תרופה לבעיה הזו. לצערי המדענים אפילו נטשו לגמרי את המחקר, משום שהם התייאשו לחלוטין ממציאת פתרון למצב שכזה. אני מצטער לומר לך שהמוות של הבן שלך הוא בלתי נמנע".
"אוי לא...", אומר אדון כהן. "כיצד נקרא המצב הזה?"
"חיים", אומר לו הרופא. "מדובר בחיים".
חיים מבוזבזים
יש פתגם שאומר: 'זמן שווה כסף'. אבל לו ניתנה לנו הברירה, מה באמת יותר חשוב לנו: חמש דקות או חמישה שקלים?
ברור שהזמן יקר יותר מכסף. לכל אחד מאתנו כמות מוגבלת של זמן לחיות וככל שאנו מתבגרים, העובדה הזו הופכת יותר ויותר מוחשית עבורנו. מלכת אנגליה, לפני שנפטרה, אמרה: "הייתי מוותרת על כל העושר והתהילה שלי בתמורה לשעה אחת נוספת של חיים".
"הייתי מוותרת על כל העושר והתהילה שלי בתמורה לשעה אחת נוספת של חיים".אחת מהטרגדיות האנושיות הגדולות ביותר היא תופעת בזבוז הזמן. מובן שקיימות הדרכים הרגילות והמקובלות לבזבז אותו: רכילות. עיסוק בבדיחות טיפשיות. צפייה בתכניות חסרות תכלית בטלוויזיה וכו'.
אך קיימות גם דרכים הרבה יותר סמויות לבזבוז זמן. אני זוכר שראיתי פוסטר שהיה תלוי על הקיר בחנות בגדים מסויימת: "בגדים שיתאימו לאורח החיים העסוק שלכם". הפוסטר הזה פנה ישירות לנטייה האנושית להיות עסוקים כל הזמן. אם אנחנו עסוקים, אנחנו מרגישים חשובים. אבל מה אנו באמת מצליחים להשיג וליצור? דמיינו לעצמכם מצבה שעליה כתוב: "האדם הזה מילא מטלות רבות בחייו". האם משמעות החיים היא לא יותר מאשר "להיות עסוקים"?
המוות-הצדעה לחיים!
שמה של פרשת השבוע "חיי שרה" - חייה של שרה אימנו. אך הדבר המוזר הוא שהפרשה בכלל לא דנה בחייה של שרה, אלא מתארת את מותה ואת טקס הקבורה שלה. לאחר מכן ממשיכה הפרשה באותו הנושא, ומסיימת בסיפור על מותו של אברהם אבינו! אם הפרשה שלנו מדברת רק על מוות, מדוע היא נקראת בשם "חיים"?!
החיים הם כמו ספינה. בדרך כלל הספינות נחנכות לקראת השייט הראשון שלהן. אנו כולנו מלאים תקוות וציפיות שהספינה תשוט בבטחה ותשוב בשלום לנמל שלה. אך מה קורה לאחר שנים רבות, כאשר הספינה - חבולה וישנה - חוזרת אל הנמל ממנו יצאה? היכן נמצאות כל המצלמות, הקהל והשמפניה?
היהדות מלמדת, שזהו בדיוק הרגע המתאים לחגיגה האמיתית. זהו הזמן שבו אנו יכולים להעריך ולראות את ההצלחות הגדולות של הספינה הוותיקה. מסיבה זו ממש בחרה התורה להשתמש במותם של אברהם ושרה, לצורך תרועה והצדעה לחיים המיוחדים שהיו להם.
צמיחה תמידית
הצמיחה שמתרחשת בגופו של ילד ניתנת למדידה בטווח של חודשים ספורים. אצל מבוגר, הגדילה ניתנת למדידה רק בטווח של שנים. אך מדוע זה צריך להיות כך? בדיוק כמו שאנו מצפים מילד בן 10 שנים שלא יתנהג כפי שהתנהג בגיל 5, מדוע אדם בגיל 40 צריך להתנהג כפי שהתנהג בגיל 35?!
כשהתורה מתארת את חייו של אברהם אבינו, היא משתמשת במלים: "ואלה הם ימי שני חיי אברהם" (בראשית כ"ה:7). התורה משווה את הימים לשנים, ובכך מספרת לנו שלמרות שצמיחתו של אדם רגיל נמדדת בטווח של שנים, אצל אברהם ושרה - ניתן היה למדוד את הגדילה בטווח של ימים. שניהם התפתחו מדי יום ביומו כשהם חיים את ימיהם באופן מלא ומוחלט.
צמיחתנו המשמעותית ביותר מגיעה, לא במשך התקופות הקלות שלנו, אלא דווקא במהלך הזמנים הקשים ביותר. לעיתים אנו עלולים לחשוב: "יכולתי לצמוח יותר, אילו חיי לא היו כל כך קשים ומסובכים". זוהי אמירה לא נכונה, משום שצמיחתנו המשמעותית ביותר מגיעה, לא במשך התקופות הקלות שלנו, אלא דווקא במהלך הזמנים הקשים ביותר שאנו חווים. הגמרא אומרת שכל ימיה של שרה אימנו היו שווים בטיבם ובאיכותם, למרות שהיא סבלה במשך 90 שנים מעקרות, וגם נחטפה פעמיים בחייה! בדומה לכך, גם אברהם אבינו נלחם במלחמות והושלך אל תוך כבשן בוער!
הכוונה היא, שלא משנה מה עבר עליהם, אברהם ושרה ראו בכל רגע בחייהם הזדמנות ללימוד וצמיחה. וגם אנחנו, כצאצאיהם, נדרשים לנצל כל התנסות בחיים לצורך גדילה וצמיחה. החיים הם התרחשות רצופה של ניסיונות ומאורעות ואין כלל מקום למושג 'לדרוך במקום'.
18,000 שעות של חלומות בהקיץ
בואו ונביט בסגנון החיים המודרני. האדם הממוצע בעולם המערבי, מבלה בשנה 250 שעות בנסיעה לעבודה, ועוד 200 שעות בעמידה בתורים! במהלך קריירה של 40 שנה, מדובר בסך של 18,000 שעות.
אם בזמן הנהיגה אנחנו סתם חולמים בהקיץ - הבזבוז שלנו הוא עצום. במקום זאת, בואו ננסה ללמוד משהו! קיימים מאות שיעורים שניתן להשיג על גבי קלטות. קבעו לעצמכם מטרה. לימדו איך להיות אדם/בן-זוג/הורה יותר טוב. נסו להתעמק בסדרה שלימה של שיעורים העוסקים בהיסטוריה היהודית. האזינו לקלטות שמדברות על החגים והמועדים המתקרבים. אם באמת רוצים להפוך כל זאת למציאות, אין סוף להזדמנויות!
הנה אחד הסיפורים האהובים עלי ביותר, שמדגים את הרעיון הזה: במאה ה-19 חי לו רב גדול באירופה, שמו היה החת"ם סופר. היה לוקח לו שנים רבות לסיים את לימוד כל הכרכים של הגמרא, מההתחלה ועד הסוף. בכל פעם, לאחר שסיים את המשימה הזו, הוא ערך חגיגה גדולה עם חבריו ובני משפחתו. פעם אחת, הוא הכריז על רצונו לערוך חגיגה נוספת, רק חודשים ספורים לאחר החגיגה הקודמת שארגן. חבריו שאלו אותו: "אבל אין סיכוי שהצלחת לסיים עוד סבב של כל כרכי הגמרא בזמן כל כך קצר! חשבנו שיש לך עוד כמה שנים עד שתגיע החגיגה הבאה!". תשובתו של החת"ם סופר הייתה: "בפעם הקודמת שלמדתי את הגמרא, פתחתי אותה רק בזמנים הקבועים לכך, בשעות ובימים שהייתי רגיל לשבת ולהעמיק בסוגיות הסבוכות. הפעם, החלטתי ללמוד את הגמרא בכל פעם שנתקלתי בחמש דקות פנויות שהיו לי - בין אם זה היה בדיוק כשעמדתי בתור, או כשחיכיתי שיתחיל איזה אירוע מסוים, או אפילו במהלך הנסיעות הרבות שלי. בדרך זו, חמש דקות בכל פעם, הצלחתי להכניס שנים רבות של לימוד תורה בזמן קצר מאד!".
כעת אתם בטח חושבים לעצמכם: "כל זה נשמע יפה מאד בתיאוריה, אבל אני באמת זקוק לזמן מסוים בשביל סתם להירגע!". ברור שכל אדם זקוק לזמן בשביל להתאושש ולהתרענן. ראיתי פעם בתל אביב שלט-חוצות ענק שפרסם את הטיילת שעל חוף הים, והנוסח היה: "זה המקום ללכת אליו, כשאין לך שום דבר אחר לעשות".
הרעיון היהודי של "להירגע" הוא להיכנס לעומק ולהתרכז באספקט אחר של החיים שלנו. היהדות אומרת לנו לא לבזבז אף דקה. אין בכך כוונה שנעמיד מול העיניים ספר במשך 24 שעות ביממה. (הרי אנחנו צריכים גם לישון, לא?). אלא, הרעיון היהודי של "להירגע" הוא להיכנס לעומק ולהתרכז באספקט אחר של החיים שלנו. כדאי שהרגיעה שלנו תהיה בעלת מטרה ובעלת כיוון מוגדר. הירגעו, אבל אל תרחפו. כאשר אתם ישנים, זה צריך להיעשות במטרה לתת לגוף מנוחה אמיתית, כדי שיהיה לכם כוח לעשות מעשים משמעותיים ומועילים. בדרך זו, השינה עצמה הופכת לפעולה משמעותית. באופן דומה, אם אתם מבקרים חברים, במקום לפטפט סתם על החדשות, הספורט או מזג האוויר, מדוע שלא תנסו להעלות ביחד רעיונות כיצד לסייע לחברה שבה אתם חיים, או לדון בנושאים הרלוונטיים של פרשת השבוע.
כולנו צאצאים של אברהם ושרה וכתוצאה מכך ירשנו את הגנים הרוחניים שלהם. השעון מתקתק לו כל הזמן. בואו ננסה להפוך את הדוגמא שהם מציבים עבורנו למציאות החיים היומיומית שלנו.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס
<a href='http://www.aish.co.il/tp/sw/48855822.html' target='_blank'>http://www.aish.co.il/tp/sw/48855822.html</a>
על בזבוז זמן ועל ניצול זמן
"על החיים ועל המוות"
אדון כהן צועד הלוך ושוב בעצבנות רבה, בחדר ההמתנה של מחלקת היולדות, בשעה שאישתו יולדת את ילדם הראשון. לפתע נפתחת הדלת, והרופא יוצא מן החדר ופונה לעברו בפנים חמורות. "אדון כהן, יש לי בשבילך חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שהלידה עברה 'חלק' ובקלות. החדשות הרעות הן שבנך שרוי במצב מסוים, שיגרום לו, עם הזמן, למוות בטוח".
אדון כהן נכנס להלם גמור. "זה נורא! מה אפשר לעשות?"
"אני חושש שאין מה לעשות", עונה לו הרופא. "עדיין לא נמצאה תרופה לבעיה הזו. לצערי המדענים אפילו נטשו לגמרי את המחקר, משום שהם התייאשו לחלוטין ממציאת פתרון למצב שכזה. אני מצטער לומר לך שהמוות של הבן שלך הוא בלתי נמנע".
"אוי לא...", אומר אדון כהן. "כיצד נקרא המצב הזה?"
"חיים", אומר לו הרופא. "מדובר בחיים".
חיים מבוזבזים
יש פתגם שאומר: 'זמן שווה כסף'. אבל לו ניתנה לנו הברירה, מה באמת יותר חשוב לנו: חמש דקות או חמישה שקלים?
ברור שהזמן יקר יותר מכסף. לכל אחד מאתנו כמות מוגבלת של זמן לחיות וככל שאנו מתבגרים, העובדה הזו הופכת יותר ויותר מוחשית עבורנו. מלכת אנגליה, לפני שנפטרה, אמרה: "הייתי מוותרת על כל העושר והתהילה שלי בתמורה לשעה אחת נוספת של חיים".
"הייתי מוותרת על כל העושר והתהילה שלי בתמורה לשעה אחת נוספת של חיים".אחת מהטרגדיות האנושיות הגדולות ביותר היא תופעת בזבוז הזמן. מובן שקיימות הדרכים הרגילות והמקובלות לבזבז אותו: רכילות. עיסוק בבדיחות טיפשיות. צפייה בתכניות חסרות תכלית בטלוויזיה וכו'.
אך קיימות גם דרכים הרבה יותר סמויות לבזבוז זמן. אני זוכר שראיתי פוסטר שהיה תלוי על הקיר בחנות בגדים מסויימת: "בגדים שיתאימו לאורח החיים העסוק שלכם". הפוסטר הזה פנה ישירות לנטייה האנושית להיות עסוקים כל הזמן. אם אנחנו עסוקים, אנחנו מרגישים חשובים. אבל מה אנו באמת מצליחים להשיג וליצור? דמיינו לעצמכם מצבה שעליה כתוב: "האדם הזה מילא מטלות רבות בחייו". האם משמעות החיים היא לא יותר מאשר "להיות עסוקים"?
המוות-הצדעה לחיים!
שמה של פרשת השבוע "חיי שרה" - חייה של שרה אימנו. אך הדבר המוזר הוא שהפרשה בכלל לא דנה בחייה של שרה, אלא מתארת את מותה ואת טקס הקבורה שלה. לאחר מכן ממשיכה הפרשה באותו הנושא, ומסיימת בסיפור על מותו של אברהם אבינו! אם הפרשה שלנו מדברת רק על מוות, מדוע היא נקראת בשם "חיים"?!
החיים הם כמו ספינה. בדרך כלל הספינות נחנכות לקראת השייט הראשון שלהן. אנו כולנו מלאים תקוות וציפיות שהספינה תשוט בבטחה ותשוב בשלום לנמל שלה. אך מה קורה לאחר שנים רבות, כאשר הספינה - חבולה וישנה - חוזרת אל הנמל ממנו יצאה? היכן נמצאות כל המצלמות, הקהל והשמפניה?
היהדות מלמדת, שזהו בדיוק הרגע המתאים לחגיגה האמיתית. זהו הזמן שבו אנו יכולים להעריך ולראות את ההצלחות הגדולות של הספינה הוותיקה. מסיבה זו ממש בחרה התורה להשתמש במותם של אברהם ושרה, לצורך תרועה והצדעה לחיים המיוחדים שהיו להם.
צמיחה תמידית
הצמיחה שמתרחשת בגופו של ילד ניתנת למדידה בטווח של חודשים ספורים. אצל מבוגר, הגדילה ניתנת למדידה רק בטווח של שנים. אך מדוע זה צריך להיות כך? בדיוק כמו שאנו מצפים מילד בן 10 שנים שלא יתנהג כפי שהתנהג בגיל 5, מדוע אדם בגיל 40 צריך להתנהג כפי שהתנהג בגיל 35?!
כשהתורה מתארת את חייו של אברהם אבינו, היא משתמשת במלים: "ואלה הם ימי שני חיי אברהם" (בראשית כ"ה:7). התורה משווה את הימים לשנים, ובכך מספרת לנו שלמרות שצמיחתו של אדם רגיל נמדדת בטווח של שנים, אצל אברהם ושרה - ניתן היה למדוד את הגדילה בטווח של ימים. שניהם התפתחו מדי יום ביומו כשהם חיים את ימיהם באופן מלא ומוחלט.
צמיחתנו המשמעותית ביותר מגיעה, לא במשך התקופות הקלות שלנו, אלא דווקא במהלך הזמנים הקשים ביותר. לעיתים אנו עלולים לחשוב: "יכולתי לצמוח יותר, אילו חיי לא היו כל כך קשים ומסובכים". זוהי אמירה לא נכונה, משום שצמיחתנו המשמעותית ביותר מגיעה, לא במשך התקופות הקלות שלנו, אלא דווקא במהלך הזמנים הקשים ביותר שאנו חווים. הגמרא אומרת שכל ימיה של שרה אימנו היו שווים בטיבם ובאיכותם, למרות שהיא סבלה במשך 90 שנים מעקרות, וגם נחטפה פעמיים בחייה! בדומה לכך, גם אברהם אבינו נלחם במלחמות והושלך אל תוך כבשן בוער!
הכוונה היא, שלא משנה מה עבר עליהם, אברהם ושרה ראו בכל רגע בחייהם הזדמנות ללימוד וצמיחה. וגם אנחנו, כצאצאיהם, נדרשים לנצל כל התנסות בחיים לצורך גדילה וצמיחה. החיים הם התרחשות רצופה של ניסיונות ומאורעות ואין כלל מקום למושג 'לדרוך במקום'.
18,000 שעות של חלומות בהקיץ
בואו ונביט בסגנון החיים המודרני. האדם הממוצע בעולם המערבי, מבלה בשנה 250 שעות בנסיעה לעבודה, ועוד 200 שעות בעמידה בתורים! במהלך קריירה של 40 שנה, מדובר בסך של 18,000 שעות.
אם בזמן הנהיגה אנחנו סתם חולמים בהקיץ - הבזבוז שלנו הוא עצום. במקום זאת, בואו ננסה ללמוד משהו! קיימים מאות שיעורים שניתן להשיג על גבי קלטות. קבעו לעצמכם מטרה. לימדו איך להיות אדם/בן-זוג/הורה יותר טוב. נסו להתעמק בסדרה שלימה של שיעורים העוסקים בהיסטוריה היהודית. האזינו לקלטות שמדברות על החגים והמועדים המתקרבים. אם באמת רוצים להפוך כל זאת למציאות, אין סוף להזדמנויות!
הנה אחד הסיפורים האהובים עלי ביותר, שמדגים את הרעיון הזה: במאה ה-19 חי לו רב גדול באירופה, שמו היה החת"ם סופר. היה לוקח לו שנים רבות לסיים את לימוד כל הכרכים של הגמרא, מההתחלה ועד הסוף. בכל פעם, לאחר שסיים את המשימה הזו, הוא ערך חגיגה גדולה עם חבריו ובני משפחתו. פעם אחת, הוא הכריז על רצונו לערוך חגיגה נוספת, רק חודשים ספורים לאחר החגיגה הקודמת שארגן. חבריו שאלו אותו: "אבל אין סיכוי שהצלחת לסיים עוד סבב של כל כרכי הגמרא בזמן כל כך קצר! חשבנו שיש לך עוד כמה שנים עד שתגיע החגיגה הבאה!". תשובתו של החת"ם סופר הייתה: "בפעם הקודמת שלמדתי את הגמרא, פתחתי אותה רק בזמנים הקבועים לכך, בשעות ובימים שהייתי רגיל לשבת ולהעמיק בסוגיות הסבוכות. הפעם, החלטתי ללמוד את הגמרא בכל פעם שנתקלתי בחמש דקות פנויות שהיו לי - בין אם זה היה בדיוק כשעמדתי בתור, או כשחיכיתי שיתחיל איזה אירוע מסוים, או אפילו במהלך הנסיעות הרבות שלי. בדרך זו, חמש דקות בכל פעם, הצלחתי להכניס שנים רבות של לימוד תורה בזמן קצר מאד!".
כעת אתם בטח חושבים לעצמכם: "כל זה נשמע יפה מאד בתיאוריה, אבל אני באמת זקוק לזמן מסוים בשביל סתם להירגע!". ברור שכל אדם זקוק לזמן בשביל להתאושש ולהתרענן. ראיתי פעם בתל אביב שלט-חוצות ענק שפרסם את הטיילת שעל חוף הים, והנוסח היה: "זה המקום ללכת אליו, כשאין לך שום דבר אחר לעשות".
הרעיון היהודי של "להירגע" הוא להיכנס לעומק ולהתרכז באספקט אחר של החיים שלנו. היהדות אומרת לנו לא לבזבז אף דקה. אין בכך כוונה שנעמיד מול העיניים ספר במשך 24 שעות ביממה. (הרי אנחנו צריכים גם לישון, לא?). אלא, הרעיון היהודי של "להירגע" הוא להיכנס לעומק ולהתרכז באספקט אחר של החיים שלנו. כדאי שהרגיעה שלנו תהיה בעלת מטרה ובעלת כיוון מוגדר. הירגעו, אבל אל תרחפו. כאשר אתם ישנים, זה צריך להיעשות במטרה לתת לגוף מנוחה אמיתית, כדי שיהיה לכם כוח לעשות מעשים משמעותיים ומועילים. בדרך זו, השינה עצמה הופכת לפעולה משמעותית. באופן דומה, אם אתם מבקרים חברים, במקום לפטפט סתם על החדשות, הספורט או מזג האוויר, מדוע שלא תנסו להעלות ביחד רעיונות כיצד לסייע לחברה שבה אתם חיים, או לדון בנושאים הרלוונטיים של פרשת השבוע.
כולנו צאצאים של אברהם ושרה וכתוצאה מכך ירשנו את הגנים הרוחניים שלהם. השעון מתקתק לו כל הזמן. בואו ננסה להפוך את הדוגמא שהם מציבים עבורנו למציאות החיים היומיומית שלנו.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס
<a href='http://www.aish.co.il/tp/sw/48855822.html' target='_blank'>http://www.aish.co.il/tp/sw/48855822.html</a>
חשוון תש"ע
יש אמירה גם בשתיקה*!
הרב יוסף כרמל
מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org
מוקדש לרפואת
הרב מרדכי צמח בן מזל טוב
בשורת הולדת הבן היא המקשרת בין פרשת וירא והפטרתה. הולדת יצחק לאברהם הזקן (בראשית י"ח יב) מקבילה להולדת בנה של השונמית מבעלה הזקן (מלכים ב ד' יד).
פרשית אירוח הנביא אלישע בבית השונמית ושכרה בהולדת בנה, היא חלק ממגילת פרקי אליהו ואלישע המופיעה במרכז ספר מלכים. (נעיר כי יש רק ספר מלכים אחד, החלוקה למלכים א וב אין לה כל מקור יהודי).
מגילה זו, העוסקת באליהו הנביא, תלמידו אלישע והנסים שעשו, מפסיקה את רצף העיסוק במלכי יהודה. לא זו אף זו, היא מעבירה את מרכז הכובד של הדיון הנבואי למלכי ישראל. זו הסיבה שספר דברי הימים העוסק במלכי יהודה בלבד, מזכיר פעם אחת את אליהו בהקשר למכתב ששלח אל יהורם מלך יהודה (ושאיננו נזכר בספר מלכים), את אלישע איננו מזכיר כלל.
ננסה להבין את פשר הענין ומשמעותו הרוחנית.
ספר מלכים פותח במעבר בין מלכות דוד למלכות שלמה ובמלכות שלמה. אחד עשר פרקים מוקדשים לענין זה.
פרקים יג-יד עוסקים בפילוג הממלכה המאוחדת, במלכות רחבעם מלך יהודה ובירבעם מלך ישראל.
פרקים טו-טז עוסקים במלכות אסא הצדיק מלך יהודה ובמקביל בבתי המלוכה שקמו ונפלו בישראל.
מפרק יז ואילך ועד מלכים ב פרק ח פסוק טו (גם החלוקה לפרקים איננה יהודית) הנבואות עוסקות בפעילות בממלכת ישראל באופן בלעדי. גם אם מלכות יהודה ויהושפט נזכרים, זה רק בגלל פעילות משותפת עם ממלכת ישראל. זוהי בעצם מגילת אליהו ואלישע.
הפרקים הבאים בספר מלכים, פותחים בתאור קצר של קורות צאצאיו של יהושפט ותיאור מפורט של חילופי השושלות בממלכת ישראל, משושלת עמרי לשושלת יהוא.
מכאן ואילך חוזר ספר מלכים לסדרו הרגיל, טיפול במקביל בשתי הממלכות (עד לירידתה של ממלכת ישראל מעל במת ההיסטוריה עם גלות שומרון).
ניתן להסביר את השתיקה הרועמת וההתעלמות ממלכת יהודה כביקורת נוקבת על מה שהתרחש בממלכה זו, בעיקר אחרי מות יהושפט. עם מותו של יהושפט ועלית בנו יהורם לשלטון, ירדה ממלכת יהודה לשפל המדרגה, הן במצוות שבין אדם לחברו והן במצוות שבין אדם למקום. ההשחתה הנוראה מתוארת בספר דברי הימים. יהורם רצח את כל אחיו בחרב (דבהי"ב כ"א ד) והחטיא את בני ממלכתו, עד כדי כך שהכתוב מגדיר זאת בלשון חריפה ביותר:
"ו
יש אמירה גם בשתיקה*!
הרב יוסף כרמל
מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org
מוקדש לרפואת
הרב מרדכי צמח בן מזל טוב
בשורת הולדת הבן היא המקשרת בין פרשת וירא והפטרתה. הולדת יצחק לאברהם הזקן (בראשית י"ח יב) מקבילה להולדת בנה של השונמית מבעלה הזקן (מלכים ב ד' יד).
פרשית אירוח הנביא אלישע בבית השונמית ושכרה בהולדת בנה, היא חלק ממגילת פרקי אליהו ואלישע המופיעה במרכז ספר מלכים. (נעיר כי יש רק ספר מלכים אחד, החלוקה למלכים א וב אין לה כל מקור יהודי).
מגילה זו, העוסקת באליהו הנביא, תלמידו אלישע והנסים שעשו, מפסיקה את רצף העיסוק במלכי יהודה. לא זו אף זו, היא מעבירה את מרכז הכובד של הדיון הנבואי למלכי ישראל. זו הסיבה שספר דברי הימים העוסק במלכי יהודה בלבד, מזכיר פעם אחת את אליהו בהקשר למכתב ששלח אל יהורם מלך יהודה (ושאיננו נזכר בספר מלכים), את אלישע איננו מזכיר כלל.
ננסה להבין את פשר הענין ומשמעותו הרוחנית.
ספר מלכים פותח במעבר בין מלכות דוד למלכות שלמה ובמלכות שלמה. אחד עשר פרקים מוקדשים לענין זה.
פרקים יג-יד עוסקים בפילוג הממלכה המאוחדת, במלכות רחבעם מלך יהודה ובירבעם מלך ישראל.
פרקים טו-טז עוסקים במלכות אסא הצדיק מלך יהודה ובמקביל בבתי המלוכה שקמו ונפלו בישראל.
מפרק יז ואילך ועד מלכים ב פרק ח פסוק טו (גם החלוקה לפרקים איננה יהודית) הנבואות עוסקות בפעילות בממלכת ישראל באופן בלעדי. גם אם מלכות יהודה ויהושפט נזכרים, זה רק בגלל פעילות משותפת עם ממלכת ישראל. זוהי בעצם מגילת אליהו ואלישע.
הפרקים הבאים בספר מלכים, פותחים בתאור קצר של קורות צאצאיו של יהושפט ותיאור מפורט של חילופי השושלות בממלכת ישראל, משושלת עמרי לשושלת יהוא.
מכאן ואילך חוזר ספר מלכים לסדרו הרגיל, טיפול במקביל בשתי הממלכות (עד לירידתה של ממלכת ישראל מעל במת ההיסטוריה עם גלות שומרון).
ניתן להסביר את השתיקה הרועמת וההתעלמות ממלכת יהודה כביקורת נוקבת על מה שהתרחש בממלכה זו, בעיקר אחרי מות יהושפט. עם מותו של יהושפט ועלית בנו יהורם לשלטון, ירדה ממלכת יהודה לשפל המדרגה, הן במצוות שבין אדם לחברו והן במצוות שבין אדם למקום. ההשחתה הנוראה מתוארת בספר דברי הימים. יהורם רצח את כל אחיו בחרב (דבהי"ב כ"א ד) והחטיא את בני ממלכתו, עד כדי כך שהכתוב מגדיר זאת בלשון חריפה ביותר:
"ו
הפטרת חיי שרה
כיצד ניתן להמנע ממלחמות הירושה ולגרום לזמן החלפת השלטון לעבור הצורה החלקה ביותר?
כ"ד חשון ה´תש"ע - דוד נתיב
פרשת חיי שרה מתארת את המעבר מימי שרה ואברהם לימי יצחק ורבקה. מות שרה מובא בתחילת הפרשה, ומות אברהם בסופה, ובתווך - נישואי יצחק ורבקה. יורשים פוטנציאליים, כישמעאל ובני קטורה, הורחקו על ידי אברהם מן הארץ שיועדה ליצחק: בני קטורה אל ארץ בני קדם וישמעאל בואכה מצרים, בכך עוסקת סופה של הפרשה. הפרשה הבאה פותחת בתולדות יצחק ורבקה.
גם ההפטרה עוסקת בחילופי דורות: סופם של ימי דוד וראשית צעדיו של שלמה. אדוניה, יורש פוטנציאלי, הורחק מן ההנהגה על ידי דוד, ושלמה הומלך. הפרקים שאחרי ההפטרה עוסקים במלכות שלמה.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
התשתית לאירועי ההפטרה מונחת בספרים שמואל ב' ודברי הימים א'. שם מתוארת מלכות דוד על עוצמתה ובעיותיה. שם קובע ה' שדוד לא יבנה את בית המקדש אלא בנו שימלוך אחריו. לדוד בנים רבים. אירועים סוערים וכואבים מותירים את אמנון הבכור, ואבשלום שנולד אחריו - מתים. על פי סדר הלידה אדוניהו אמור להיות הבן הממשיך. מסיבות שונות מסמן דוד את שלמה להיות מחליפו, מיידע לכך את כולם ועורך את המערכת הממשלתית ליום זה. פרקים מפורטים בסוף ספר דברי הימים א' מתארים מהלך זה.
מלכות דוד בסופה היא ממלכה חזקה ומפותחת, תוצאה של עשרות שנות עמל, הן של שאול והן של דוד. כל אלו נתונים בסכנה, וכן מצבה של האומה כולה, אם ינסו לנצל שעת דימדומים של חילופי שלטון לצורך רווחים שלטוניים. שהרי שעה של חילופי הנהגה היא שעה רגישה בכל מערכת, ואינטרסנטים תאווי שלטון יעשו הכל כדי לקדם את מעמדם בשעה זו.
אדוניהו, שהשלטון נשמט ממנו על פי החלטת אביו, דוד, ראה את חולשתו הפיזית ונסה לערוך "מחטף שלטון". הוא קבץ את נאמניו סביב המעיין המשני בירושלים [עין רוגל], וערך לעצמו טכס הכתרה. היעד היה ליצור פירסום מטעה, שאביו חזר בו ממינוי שלמה וחזר לתמוך בו כיורש. ללא תגובה מיידית ונחרצת עלול היה תרגיל זה להניב את הפירות הרצויים. זו הסיבה להתערבות הנמרצת של נתן הנביא, המגייס גם את בת שבע - אם שלמה, לעדכן את דוד על ההתרחשות בהתהוותה ולגרום לפעולה מיידית ונחרצת, שתבהיר לכל: שלמה הוא הבן הממשיך. המתכנסים עם אדוניהו פעלו בניגוד לרצון המלך דוד. בהמשך הפרק מתוארים האירועים שהביאו לסיכול נסיון המחטף של אדוניהו.
מצב בהפטרה: חילופי שלטון
אדם לא חי לעולם, וגם יעילותו אינה במיטבה כל שנות חייו. יש אנשים שהשלטון משחית אותם [כבוד, עוצמה,ממון...] ויש אנשים שהגיעו מושחתים לשלטון. בנתונים אלה יש מקבץ סיבות המחייבות חילופי שלטון.
שעת חילופי שלטון היא שעה רגישה. מערכות ומסגרות נפרמות לקראת חילופי המנהיגים, שבאופן טבעי מביאים עימם חשיבה וסגנון שונה. גם תפקידים שונים מקבלים שיבוץ מחודש - והרי לך פתח לקידום רעיונות ואנשים חדשים. אפשר שממצב זה יצמח תיקון גדול או ריסוק גדול. הכל תלוי בטיב הרעיונות והאנשים שיובילו את המערכת המתחדשת. אם הרעיון החדש הוא האיש המוביל, וכל המערכות נועדו לרפד את שלטונו - מובטח לנו שבר גדול.
"ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך". אם הרעיון החדש הוא ה"אני" של המנהיג החדש, והתנשאותו באמצעות רכב ופרשים ואנשים שרצים לפניו, ויתרונו שהוא "טוב תואר מאד" - הופעה מרשימה על המסך, העם הנתון תחתיו נמצא בבעיה. ואם לתאוות השלטון מצטרפת גם תככנות, רמייה וניצול ציני של חולי האב - מועמד כזה יביא על נתיניו שבר גדול שבעתיים.
נגד מגמה זו יצא נתן הנביא. נגד מצבים כאלה כתב דוד את צוואתו המופיעה בפרק שאחרי ההפטרה. כדי שעמל של עשרות שנות ביסוס מלכות של שאול ודוד לא ירד לטמיון בגלל יצרי שלטון אפלים. כדי שהאומה לא תמצא עצמה במלחמת אחים עקובה מדם לאחר מות דוד.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=35573' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=35573</a>
כיצד ניתן להמנע ממלחמות הירושה ולגרום לזמן החלפת השלטון לעבור הצורה החלקה ביותר?
כ"ד חשון ה´תש"ע - דוד נתיב
פרשת חיי שרה מתארת את המעבר מימי שרה ואברהם לימי יצחק ורבקה. מות שרה מובא בתחילת הפרשה, ומות אברהם בסופה, ובתווך - נישואי יצחק ורבקה. יורשים פוטנציאליים, כישמעאל ובני קטורה, הורחקו על ידי אברהם מן הארץ שיועדה ליצחק: בני קטורה אל ארץ בני קדם וישמעאל בואכה מצרים, בכך עוסקת סופה של הפרשה. הפרשה הבאה פותחת בתולדות יצחק ורבקה.
גם ההפטרה עוסקת בחילופי דורות: סופם של ימי דוד וראשית צעדיו של שלמה. אדוניה, יורש פוטנציאלי, הורחק מן ההנהגה על ידי דוד, ושלמה הומלך. הפרקים שאחרי ההפטרה עוסקים במלכות שלמה.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
התשתית לאירועי ההפטרה מונחת בספרים שמואל ב' ודברי הימים א'. שם מתוארת מלכות דוד על עוצמתה ובעיותיה. שם קובע ה' שדוד לא יבנה את בית המקדש אלא בנו שימלוך אחריו. לדוד בנים רבים. אירועים סוערים וכואבים מותירים את אמנון הבכור, ואבשלום שנולד אחריו - מתים. על פי סדר הלידה אדוניהו אמור להיות הבן הממשיך. מסיבות שונות מסמן דוד את שלמה להיות מחליפו, מיידע לכך את כולם ועורך את המערכת הממשלתית ליום זה. פרקים מפורטים בסוף ספר דברי הימים א' מתארים מהלך זה.
מלכות דוד בסופה היא ממלכה חזקה ומפותחת, תוצאה של עשרות שנות עמל, הן של שאול והן של דוד. כל אלו נתונים בסכנה, וכן מצבה של האומה כולה, אם ינסו לנצל שעת דימדומים של חילופי שלטון לצורך רווחים שלטוניים. שהרי שעה של חילופי הנהגה היא שעה רגישה בכל מערכת, ואינטרסנטים תאווי שלטון יעשו הכל כדי לקדם את מעמדם בשעה זו.
אדוניהו, שהשלטון נשמט ממנו על פי החלטת אביו, דוד, ראה את חולשתו הפיזית ונסה לערוך "מחטף שלטון". הוא קבץ את נאמניו סביב המעיין המשני בירושלים [עין רוגל], וערך לעצמו טכס הכתרה. היעד היה ליצור פירסום מטעה, שאביו חזר בו ממינוי שלמה וחזר לתמוך בו כיורש. ללא תגובה מיידית ונחרצת עלול היה תרגיל זה להניב את הפירות הרצויים. זו הסיבה להתערבות הנמרצת של נתן הנביא, המגייס גם את בת שבע - אם שלמה, לעדכן את דוד על ההתרחשות בהתהוותה ולגרום לפעולה מיידית ונחרצת, שתבהיר לכל: שלמה הוא הבן הממשיך. המתכנסים עם אדוניהו פעלו בניגוד לרצון המלך דוד. בהמשך הפרק מתוארים האירועים שהביאו לסיכול נסיון המחטף של אדוניהו.
מצב בהפטרה: חילופי שלטון
אדם לא חי לעולם, וגם יעילותו אינה במיטבה כל שנות חייו. יש אנשים שהשלטון משחית אותם [כבוד, עוצמה,ממון...] ויש אנשים שהגיעו מושחתים לשלטון. בנתונים אלה יש מקבץ סיבות המחייבות חילופי שלטון.
שעת חילופי שלטון היא שעה רגישה. מערכות ומסגרות נפרמות לקראת חילופי המנהיגים, שבאופן טבעי מביאים עימם חשיבה וסגנון שונה. גם תפקידים שונים מקבלים שיבוץ מחודש - והרי לך פתח לקידום רעיונות ואנשים חדשים. אפשר שממצב זה יצמח תיקון גדול או ריסוק גדול. הכל תלוי בטיב הרעיונות והאנשים שיובילו את המערכת המתחדשת. אם הרעיון החדש הוא האיש המוביל, וכל המערכות נועדו לרפד את שלטונו - מובטח לנו שבר גדול.
"ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך". אם הרעיון החדש הוא ה"אני" של המנהיג החדש, והתנשאותו באמצעות רכב ופרשים ואנשים שרצים לפניו, ויתרונו שהוא "טוב תואר מאד" - הופעה מרשימה על המסך, העם הנתון תחתיו נמצא בבעיה. ואם לתאוות השלטון מצטרפת גם תככנות, רמייה וניצול ציני של חולי האב - מועמד כזה יביא על נתיניו שבר גדול שבעתיים.
נגד מגמה זו יצא נתן הנביא. נגד מצבים כאלה כתב דוד את צוואתו המופיעה בפרק שאחרי ההפטרה. כדי שעמל של עשרות שנות ביסוס מלכות של שאול ודוד לא ירד לטמיון בגלל יצרי שלטון אפלים. כדי שהאומה לא תמצא עצמה במלחמת אחים עקובה מדם לאחר מות דוד.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=35573' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=35573</a>