אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
שבת -פרשת ניצבים וילך!!
- Thread starter tipid
- תאריך התחלה
ניצבים
מתי זוכים להשראת השכינה ?
פרשתנו פותחת בהכרזתו של משה רבנו: אתם ניצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל (דברים כ"ט ט).
פעמים מודגש בכתוב העניין של כלל ישראל. גם הפרשיה הקודמת המשמשת כהקדמה לפרשתנו מדגישה עניין זה "ויקרא משה אל כל ישראל" (שם, שם א).
עיון בסוף פרשת וילך מגלה כי גם היא מסתיימת באותה הדגשה "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם" (שם ל"א ל).
כפי שרמזנו באחת השבתות האחרונות המושג "ניצבים" יש לו משמעות מיוחדת בהרבה מאוד הופעות שלו בתנ"ך. נביא כמה מהם "וירא אליו ד'... והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" (בראשית י"ח א-ב) "הנה אנכי נצב על עין המים..." (שם כ"ד, יג) "ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" (שמות ב', ד) "לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת המים..." (שם ז', טו) "ויאמר ד' הנה מקום אתי ונצבת על הצור" (שם ל"ג, כא) " ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר" (שם ל"ד ב) "ותרא האתון את מלאך ד' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו..." (במדבר כ"ב, כג) "אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ד' " (שמו"א א', כו). "ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על מלאכי שאול רוח אלוקים ויתנבאו גם המה" (שם י"ט, כ), ועוד.
בכל המקרים האלה מדובר על מצבים בהם יש גילוי שכינה מסוג כלשהו כמו ההתגלות אל אברהם באלוני ממרא או הסימן האלוקי בבחירת רבקה או חלומו הנבואי- פלאי של יעקב (והשוה גם ללשון בחלומו של יוסף על האלומות בשדה) או רוח הקודש שמרים צופה בה וכך הלאה. (במאמר מוסגר נרמוז רק לכך שיתכן שגם המצבה ששימשה כלי לגיטימי לעבודת ד' בתקופת האבות שמה נובע מהשורש י.צ.ב שקשור כנראה בטבורו לגילוי שכינה).
אם כן נוכל להגיע למסקנה מאוד מעניינת, כי כדי להגיע למצב של נוכחות שכינה יש צורך באחדות של כלל ישראל. כדי להיות ניצבים לפני הקב"ה במשמעות ובמובן של גילוי שכינה, יש צורך בנוכחות של כל חלקי העם מן הגדול ועד הקטן מראשי השבטים ועד חוטבי העצים ומן הזקנים ועד שואבי המים.
הדף הוכן באדיבות "ארץ חמדה" - www.eretzhemdah.org
<a href='http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/ניצבים.htm' target='_blank'>http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/ניצבים.htm</a>
מתי זוכים להשראת השכינה ?
פרשתנו פותחת בהכרזתו של משה רבנו: אתם ניצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל (דברים כ"ט ט).
פעמים מודגש בכתוב העניין של כלל ישראל. גם הפרשיה הקודמת המשמשת כהקדמה לפרשתנו מדגישה עניין זה "ויקרא משה אל כל ישראל" (שם, שם א).
עיון בסוף פרשת וילך מגלה כי גם היא מסתיימת באותה הדגשה "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם" (שם ל"א ל).
כפי שרמזנו באחת השבתות האחרונות המושג "ניצבים" יש לו משמעות מיוחדת בהרבה מאוד הופעות שלו בתנ"ך. נביא כמה מהם "וירא אליו ד'... והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" (בראשית י"ח א-ב) "הנה אנכי נצב על עין המים..." (שם כ"ד, יג) "ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" (שמות ב', ד) "לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת המים..." (שם ז', טו) "ויאמר ד' הנה מקום אתי ונצבת על הצור" (שם ל"ג, כא) " ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר" (שם ל"ד ב) "ותרא האתון את מלאך ד' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו..." (במדבר כ"ב, כג) "אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ד' " (שמו"א א', כו). "ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על מלאכי שאול רוח אלוקים ויתנבאו גם המה" (שם י"ט, כ), ועוד.
בכל המקרים האלה מדובר על מצבים בהם יש גילוי שכינה מסוג כלשהו כמו ההתגלות אל אברהם באלוני ממרא או הסימן האלוקי בבחירת רבקה או חלומו הנבואי- פלאי של יעקב (והשוה גם ללשון בחלומו של יוסף על האלומות בשדה) או רוח הקודש שמרים צופה בה וכך הלאה. (במאמר מוסגר נרמוז רק לכך שיתכן שגם המצבה ששימשה כלי לגיטימי לעבודת ד' בתקופת האבות שמה נובע מהשורש י.צ.ב שקשור כנראה בטבורו לגילוי שכינה).
אם כן נוכל להגיע למסקנה מאוד מעניינת, כי כדי להגיע למצב של נוכחות שכינה יש צורך באחדות של כלל ישראל. כדי להיות ניצבים לפני הקב"ה במשמעות ובמובן של גילוי שכינה, יש צורך בנוכחות של כל חלקי העם מן הגדול ועד הקטן מראשי השבטים ועד חוטבי העצים ומן הזקנים ועד שואבי המים.
הדף הוכן באדיבות "ארץ חמדה" - www.eretzhemdah.org
<a href='http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/ניצבים.htm' target='_blank'>http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/ניצבים.htm</a>
פרשת נצבים-וילך: שיעור בהתנצלות
נצבים(דברים כט:ט-ל:כ)
פרשת נצבים-וילך: שיעור בהתנצלות
(המשך לנושא של השבוע שעבר)
לפני מספר שנים למדתי שיעור חשוב בנושא התנצלויות. ישבתי בכיתה מספר דקות לפני שהשיעור היה אמור להתחיל. חיכינו שהמורה יגיע, וכשאחד מחברי ללימודים נכנס לכיתה, ברכתי אותו, בקול רם, בקבלת פנים חמה ביותר: "שלום, אהרון!"
לאחר שהסתיים השיעור, אהרון ניגש אלי ואמר: "אני כל כך כעסתי עליך, עד שרציתי להחטיף לך אגרוף בפנים!"
"על מה אתה מדבר?", שאלתי.
אז הבנתי דבר חשוב: לא משנה אם אני צודק או טועה, המציאות עצמה לא השתנתה. אני פגעתי ברגשותיו של אדם אחר. ועל כך עלי להתנצל.אהרון הסביר את דבריו. כשהוא נכנס, ואני ברכתי אותו לשלום בקול רם, הוא חשב שאני מנסה לגרום לכולם לשים לב לעובדה שהוא הגיע באיחור.
כמובן שזו בכלל לא הייתה כוונתי, והסיבה היחידה שה"שלום" שלי הציק לאהרון, הייתה שהיו לו נקיפות מצפון לגבי האיחור שלו!
אבל אז הבנתי דבר חשוב: לא משנה אם אני צודק או טועה, או אם הפגיעה שלי נעשתה בכוונה או בשוגג. המציאות עצמה לא השתנתה. אני פגעתי ברגשותיו של אדם אחר. ועל כך עלי להתנצל.
--------------------------------------------------------------------------------
גישות להתנצלות
בפעם הבאה שמישהו פוגע בכם וניגש להתנצל בפניכם, שימו לב לאופן שבו הוא עושה זאת. קיימות שתי גישות מרכזיות להתנצלות: יש את מה שאני מכנה "התנצלות כנה", ויש את ה"התנצלות האנוכית".
השיטה הכנה היא קצרה ומתוקה, ונשמעת בערך כך:
"אני מצטער שפגעתי בך. אני אקפיד להיזהר שלא לעשות זאת שוב בעתיד".
נקי, ישיר, בלי תירוצים. אילו היית נפגע ממישהו, האם לא היית מרגיש טוב יותר לאחר שקיבלת התנצלות מסוג כזה?
הסוג הבא הוא "ההתנצלות האנוכית". היא נשמעת בערך כך:
קיימות שתי גישות מרכזיות להתנצלות: "התנצלות כנה", ו"התנצלות האנוכית"."אני מצטער. אבל לא עשיתי את זה בכוונה. היה לי יום קשה, ולא שמתי לב למעשים שלי. ובכלל... למה אתה כל כך רגיש בקשר לזה?!"
האדם אמנם הביע התנצלות כלשהי בפיו, אך היא חלולה לחלוטין, כיוון שאין בלבו כל חרטה. האיש הזה חושב בלבו: "זאת לא אשמתי, ולא עשיתי שום דבר רע".
סוג זה של התנצלות לא רק שלא מצליח לפייס את האדם שנפגע, אלא אפילו גורם לכל המצב להחמיר. מדוע? משום ש"ההתנצלות" למעשה אומרת: "העובדה שהמעשים שלי פגעו בך איננה ממש הבעיה שלי. ומכיוון שאינני מתחרט על מעשי, אין בכוונתי לעשות מאמץ לשנות את דרכי. להפך, אם אמצא בנסיבות דומות בעתיד, אני אעשה שוב את אותו הדבר, ואפגע בך כמו בפעם הקודמת!"
המסר שהועבר במסווה של "התנצלות" הופך למעשה לעלבון.
--------------------------------------------------------------------------------
ההשפעות החיוביות של ההתנצלות
ההתנצלות עשויה להיות חוויה קשה ומשפילה. כשאנו מתנצלים, אנחנו עלולים להרגיש פגיעים, קטנים ורעים.
אבל זה לא חייב להיות כך...
דמיינו לעצמכם שהמעיל שלכם הוכתם מלכלוך כלשהו. כמובן שעליכם לשלוח אותו לניקוי יבש. האם אתם מרגישים מדוכאים כאשר בגדיכם מתלכלכים? כמובן שלא! אתם יודעים שהלכלוך אינו הופך למרכיב קבוע בבד.
היהדות אומרת שהמצב זהה כאשר אנו עושים טעות. הנשמה שלנו היא הבגד שהתלכלך. המשימה שלנו היא לנקות אותה. אבל הטעות שעשינו איננה הופכת אותנו לאדם רע מהיסוד! למעשה, הגמרא (יבמות ע"ט) אומרת שמידה מסוימת של בושה היא חיונית לנפשו של כל יהודי.
כשאנו מבטאים את החרטה במילים, "מוציאים אותה לחופשי" דרך הפה, זוהי חוויה משחררת ומרגיעה, המביאה פורקן לעול הכבד שהיה עלינו. יש להבחין בין אשמה "בריאה" לבין אשמה "לא בריאה". אשמה שאיננה בריאה, באה לידי ביטוי כשמישהו מרגיש שהוא אדם רע. אשמה בריאה לעומת זאת, מתבטאת בכך שאתם שומרים על ההכרה שאתם אנשים טובים, אך בו זמנית מכירים בעובדה שבחרתם תוך שיפוט לקוי לבצע מעשה שגוי.
נסו להיזכר באירוע שבו התנצלתם. כיצד הרגשתם לאחר הבעת החרטה? ההרגשה היא כאילו עברתם חיטוי לנשמה! כשאנו מבטאים את החרטה במילים, "מוציאים אותה לחופשי" דרך הפה, זוהי חוויה משחררת ומרגיעה, המביאה פורקן לעול הכבד שהיה עלינו. אנחנו מנקים את הכתם ומשיגים בחזרה את הטוהר שאבד לנו קודם לכן. אנו משאירים את העבר בעבר, וממשיכים הלאה אל העתיד.
--------------------------------------------------------------------------------
משהו באוויר
פרשת השבוע פותחת במילים: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (דברים כ"ט:9). למעשה מדובר כאן בראש השנה, היום שבו כל יהודי עומד לפני הקב"ה, ועורך בדיקה עמוקה ויסודית באשר למעלותיו וחסרונותיו.
זהו הזמן המתאים ביותר, עוד לפני יום כיפור, לתקן את השגיאות שלנו. אז בואו נתחיל עם כל אותם אנשים יקרים להם אנו "חייבים" התנצלות. הקב"ה נמצא "קרוב" אלינו, וכפי שאומר הפסוק בפרשת השבוע: "ומל [יסיר את המכשולים] ה' אלוקיך את לבבך" (דברים ל':6). כשאנו נעשה את הצעד הראשון לפיוס, הקב"ה ודאי יסיר את כל המכשולים העומדים בדרכנו.
יש משהו באוויר בימים המיוחדים האלו... בואו ננצל אותו לטובה!
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.
<a href='http://www.aish.co.il/tp/sw/48854142.html' target='_blank'>http://www.aish.co.il/tp/sw/48854142.html</a>
נצבים(דברים כט:ט-ל:כ)
פרשת נצבים-וילך: שיעור בהתנצלות
(המשך לנושא של השבוע שעבר)
לפני מספר שנים למדתי שיעור חשוב בנושא התנצלויות. ישבתי בכיתה מספר דקות לפני שהשיעור היה אמור להתחיל. חיכינו שהמורה יגיע, וכשאחד מחברי ללימודים נכנס לכיתה, ברכתי אותו, בקול רם, בקבלת פנים חמה ביותר: "שלום, אהרון!"
לאחר שהסתיים השיעור, אהרון ניגש אלי ואמר: "אני כל כך כעסתי עליך, עד שרציתי להחטיף לך אגרוף בפנים!"
"על מה אתה מדבר?", שאלתי.
אז הבנתי דבר חשוב: לא משנה אם אני צודק או טועה, המציאות עצמה לא השתנתה. אני פגעתי ברגשותיו של אדם אחר. ועל כך עלי להתנצל.אהרון הסביר את דבריו. כשהוא נכנס, ואני ברכתי אותו לשלום בקול רם, הוא חשב שאני מנסה לגרום לכולם לשים לב לעובדה שהוא הגיע באיחור.
כמובן שזו בכלל לא הייתה כוונתי, והסיבה היחידה שה"שלום" שלי הציק לאהרון, הייתה שהיו לו נקיפות מצפון לגבי האיחור שלו!
אבל אז הבנתי דבר חשוב: לא משנה אם אני צודק או טועה, או אם הפגיעה שלי נעשתה בכוונה או בשוגג. המציאות עצמה לא השתנתה. אני פגעתי ברגשותיו של אדם אחר. ועל כך עלי להתנצל.
--------------------------------------------------------------------------------
גישות להתנצלות
בפעם הבאה שמישהו פוגע בכם וניגש להתנצל בפניכם, שימו לב לאופן שבו הוא עושה זאת. קיימות שתי גישות מרכזיות להתנצלות: יש את מה שאני מכנה "התנצלות כנה", ויש את ה"התנצלות האנוכית".
השיטה הכנה היא קצרה ומתוקה, ונשמעת בערך כך:
"אני מצטער שפגעתי בך. אני אקפיד להיזהר שלא לעשות זאת שוב בעתיד".
נקי, ישיר, בלי תירוצים. אילו היית נפגע ממישהו, האם לא היית מרגיש טוב יותר לאחר שקיבלת התנצלות מסוג כזה?
הסוג הבא הוא "ההתנצלות האנוכית". היא נשמעת בערך כך:
קיימות שתי גישות מרכזיות להתנצלות: "התנצלות כנה", ו"התנצלות האנוכית"."אני מצטער. אבל לא עשיתי את זה בכוונה. היה לי יום קשה, ולא שמתי לב למעשים שלי. ובכלל... למה אתה כל כך רגיש בקשר לזה?!"
האדם אמנם הביע התנצלות כלשהי בפיו, אך היא חלולה לחלוטין, כיוון שאין בלבו כל חרטה. האיש הזה חושב בלבו: "זאת לא אשמתי, ולא עשיתי שום דבר רע".
סוג זה של התנצלות לא רק שלא מצליח לפייס את האדם שנפגע, אלא אפילו גורם לכל המצב להחמיר. מדוע? משום ש"ההתנצלות" למעשה אומרת: "העובדה שהמעשים שלי פגעו בך איננה ממש הבעיה שלי. ומכיוון שאינני מתחרט על מעשי, אין בכוונתי לעשות מאמץ לשנות את דרכי. להפך, אם אמצא בנסיבות דומות בעתיד, אני אעשה שוב את אותו הדבר, ואפגע בך כמו בפעם הקודמת!"
המסר שהועבר במסווה של "התנצלות" הופך למעשה לעלבון.
--------------------------------------------------------------------------------
ההשפעות החיוביות של ההתנצלות
ההתנצלות עשויה להיות חוויה קשה ומשפילה. כשאנו מתנצלים, אנחנו עלולים להרגיש פגיעים, קטנים ורעים.
אבל זה לא חייב להיות כך...
דמיינו לעצמכם שהמעיל שלכם הוכתם מלכלוך כלשהו. כמובן שעליכם לשלוח אותו לניקוי יבש. האם אתם מרגישים מדוכאים כאשר בגדיכם מתלכלכים? כמובן שלא! אתם יודעים שהלכלוך אינו הופך למרכיב קבוע בבד.
היהדות אומרת שהמצב זהה כאשר אנו עושים טעות. הנשמה שלנו היא הבגד שהתלכלך. המשימה שלנו היא לנקות אותה. אבל הטעות שעשינו איננה הופכת אותנו לאדם רע מהיסוד! למעשה, הגמרא (יבמות ע"ט) אומרת שמידה מסוימת של בושה היא חיונית לנפשו של כל יהודי.
כשאנו מבטאים את החרטה במילים, "מוציאים אותה לחופשי" דרך הפה, זוהי חוויה משחררת ומרגיעה, המביאה פורקן לעול הכבד שהיה עלינו. יש להבחין בין אשמה "בריאה" לבין אשמה "לא בריאה". אשמה שאיננה בריאה, באה לידי ביטוי כשמישהו מרגיש שהוא אדם רע. אשמה בריאה לעומת זאת, מתבטאת בכך שאתם שומרים על ההכרה שאתם אנשים טובים, אך בו זמנית מכירים בעובדה שבחרתם תוך שיפוט לקוי לבצע מעשה שגוי.
נסו להיזכר באירוע שבו התנצלתם. כיצד הרגשתם לאחר הבעת החרטה? ההרגשה היא כאילו עברתם חיטוי לנשמה! כשאנו מבטאים את החרטה במילים, "מוציאים אותה לחופשי" דרך הפה, זוהי חוויה משחררת ומרגיעה, המביאה פורקן לעול הכבד שהיה עלינו. אנחנו מנקים את הכתם ומשיגים בחזרה את הטוהר שאבד לנו קודם לכן. אנו משאירים את העבר בעבר, וממשיכים הלאה אל העתיד.
--------------------------------------------------------------------------------
משהו באוויר
פרשת השבוע פותחת במילים: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (דברים כ"ט:9). למעשה מדובר כאן בראש השנה, היום שבו כל יהודי עומד לפני הקב"ה, ועורך בדיקה עמוקה ויסודית באשר למעלותיו וחסרונותיו.
זהו הזמן המתאים ביותר, עוד לפני יום כיפור, לתקן את השגיאות שלנו. אז בואו נתחיל עם כל אותם אנשים יקרים להם אנו "חייבים" התנצלות. הקב"ה נמצא "קרוב" אלינו, וכפי שאומר הפסוק בפרשת השבוע: "ומל [יסיר את המכשולים] ה' אלוקיך את לבבך" (דברים ל':6). כשאנו נעשה את הצעד הראשון לפיוס, הקב"ה ודאי יסיר את כל המכשולים העומדים בדרכנו.
יש משהו באוויר בימים המיוחדים האלו... בואו ננצל אותו לטובה!
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.
<a href='http://www.aish.co.il/tp/sw/48854142.html' target='_blank'>http://www.aish.co.il/tp/sw/48854142.html</a>
תשרי תשס"ט
נאום משה
הרב דב בערל וויין
נערך על ידי הרב
מוקדש לעלוי נשמת
אסתר בת רחל
פרשת השבוע היא הפרשה עם מספר הפסוקים הקטן ביותר בתורה, ועם זאת, היא פרשה בעלת עוצמה רבה. הדברים האחרונים שנושא משה ביום מותו הם דברי אזהרה, אימה ותחזיות איומות מצד אחד, ומצד שני יש בהם דברי תקווה, ביטחון וחזון קדוש.
יש לראות את סדרת הפרשיות האחרונות בתורה, "נצבים", "וילך", "האזינו" ו"וזאת הברכה" כמסר אחד. לצורך קריאת התורה הן מחולקות לפרשיות נפרדות, אך למעשה הן יחידה אחת. המכנה המשותף לכל המסרים השונים ואפילו הסותרים, לכאורה, הוא רעיון הייחודיות של עם ישראל, של ההיסטוריה היהודית ושל הקיום שלנו.
זאת הנקודה שמשה מדגיש יותר מכל: העם היהודי מיוחד, כל יהודי מיוחד. לא משנה עד כמה היהודים, כפרטים, והעם ככלל, ירצו להימלט מתפקידם וממקומם המיוחד בסיפור האנושי, הם לעולם לא יוכלו לעשות זאת בהצלחה. אירועים איומים, הישגים מהוללים ורגעי ניצחון ימלאו את ההיסטוריה היהודית. כל אלה מחזקים את תפיסת הייחודיות, את רעיון העם הנבחר, שהוא חלק בלתי נפרד מהסיפור היהודי. פרשת השבוע מספרת לנו על אסונות שיפקדו אותנו ובכל זאת מבטיחה שאיכשהו, בסופו של דבר, הקב"ה ידאג שהכול יהיה בסדר. עם ישראל ישוב לאדמתו ולאלוהיו, ישמור ויקיים את התורה וימלא את ייעודו כגוי קדוש וכממלכת כהנים.
אך הדרך לייעוד המופלא הזה שבסוף הדרך, זרועה מכשולים ומעקפים, שגיאות ובגידות. משה איננו מציע נוסחאות מתקתקות להישרדות. הוא לא מציע פתרונות מיידיים או תרופות פלא. הוא אומר לבני ישראל כמה קשה וארוכה תהיה הדרך הביתה, מבחינה גשמית ורוחנית. יש כנות כמעט אכזרית בתיאור הבעיות והקשיים שעם ישראל יצטרך להתגבר עליהם, וזה מה שמעניק תוקף וחיזוק למסר הסופי שהוא מסר של ברכה, ביטחון ותקווה. בתקופה זו של השנה, כשאנחנו מבקשים מהקב"ה להעניק לנו שנה טובה ובריאה, מוטב שניזהר ולא נבקש ממנו ארוחות חינם.
בתמורה לברכות האלקים, עלינו להתחייב לנוכחות תורנית חזקה יותר בלבותינו ובבתינו, לנאמנות מחודשת לעם היהודי ולערכי התורה כפי שהם הועברו לנו בכל הדורות ולחיים מתוך תחושה של סולידאריות עם עם ישראל וארץ ישראל. אסור לנו לבקש מהקב"ה בלי להביע את הנכונות שלנו לתרום בכל דרך שנוכל למטרות הגדולות של הייעוד היהודי. הברכות האלה מובטחות לנו, אבל רק אם נהיה מוכנים להתאמץ כדי להשיג אותן.
"נצבים", "וילך", "האזינו", כל הפרשיות האלה מקדימות את "וזאת הברכה". אין קיצורי דרך אל הברכה, אבל אנחנו בוודאי נזכה לה בשנה הבאה שהקב"ה מביא עלינו לטובה.
<a href='http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=8792' target='_blank'>http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=8792</a>
נאום משה
הרב דב בערל וויין
נערך על ידי הרב
מוקדש לעלוי נשמת
אסתר בת רחל
פרשת השבוע היא הפרשה עם מספר הפסוקים הקטן ביותר בתורה, ועם זאת, היא פרשה בעלת עוצמה רבה. הדברים האחרונים שנושא משה ביום מותו הם דברי אזהרה, אימה ותחזיות איומות מצד אחד, ומצד שני יש בהם דברי תקווה, ביטחון וחזון קדוש.
יש לראות את סדרת הפרשיות האחרונות בתורה, "נצבים", "וילך", "האזינו" ו"וזאת הברכה" כמסר אחד. לצורך קריאת התורה הן מחולקות לפרשיות נפרדות, אך למעשה הן יחידה אחת. המכנה המשותף לכל המסרים השונים ואפילו הסותרים, לכאורה, הוא רעיון הייחודיות של עם ישראל, של ההיסטוריה היהודית ושל הקיום שלנו.
זאת הנקודה שמשה מדגיש יותר מכל: העם היהודי מיוחד, כל יהודי מיוחד. לא משנה עד כמה היהודים, כפרטים, והעם ככלל, ירצו להימלט מתפקידם וממקומם המיוחד בסיפור האנושי, הם לעולם לא יוכלו לעשות זאת בהצלחה. אירועים איומים, הישגים מהוללים ורגעי ניצחון ימלאו את ההיסטוריה היהודית. כל אלה מחזקים את תפיסת הייחודיות, את רעיון העם הנבחר, שהוא חלק בלתי נפרד מהסיפור היהודי. פרשת השבוע מספרת לנו על אסונות שיפקדו אותנו ובכל זאת מבטיחה שאיכשהו, בסופו של דבר, הקב"ה ידאג שהכול יהיה בסדר. עם ישראל ישוב לאדמתו ולאלוהיו, ישמור ויקיים את התורה וימלא את ייעודו כגוי קדוש וכממלכת כהנים.
אך הדרך לייעוד המופלא הזה שבסוף הדרך, זרועה מכשולים ומעקפים, שגיאות ובגידות. משה איננו מציע נוסחאות מתקתקות להישרדות. הוא לא מציע פתרונות מיידיים או תרופות פלא. הוא אומר לבני ישראל כמה קשה וארוכה תהיה הדרך הביתה, מבחינה גשמית ורוחנית. יש כנות כמעט אכזרית בתיאור הבעיות והקשיים שעם ישראל יצטרך להתגבר עליהם, וזה מה שמעניק תוקף וחיזוק למסר הסופי שהוא מסר של ברכה, ביטחון ותקווה. בתקופה זו של השנה, כשאנחנו מבקשים מהקב"ה להעניק לנו שנה טובה ובריאה, מוטב שניזהר ולא נבקש ממנו ארוחות חינם.
בתמורה לברכות האלקים, עלינו להתחייב לנוכחות תורנית חזקה יותר בלבותינו ובבתינו, לנאמנות מחודשת לעם היהודי ולערכי התורה כפי שהם הועברו לנו בכל הדורות ולחיים מתוך תחושה של סולידאריות עם עם ישראל וארץ ישראל. אסור לנו לבקש מהקב"ה בלי להביע את הנכונות שלנו לתרום בכל דרך שנוכל למטרות הגדולות של הייעוד היהודי. הברכות האלה מובטחות לנו, אבל רק אם נהיה מוכנים להתאמץ כדי להשיג אותן.
"נצבים", "וילך", "האזינו", כל הפרשיות האלה מקדימות את "וזאת הברכה". אין קיצורי דרך אל הברכה, אבל אנחנו בוודאי נזכה לה בשנה הבאה שהקב"ה מביא עלינו לטובה.
<a href='http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=8792' target='_blank'>http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=8792</a>
חודש תשרי ופרשת וילך
"וילך משה" , צריך לדעת לאן הלך , צריך לדעת מי העיר את רוח משה לדעת שמלאו ימיו ושנותיו..." על חייו של אדם
כ"ד טבת תשס"ג - ר' מרדכי ארצי
"וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" ( דברים ל"א א' ) .
לדברי רבי אברהם אבן עזרא : הלך משה ביום שמלאו לו מאה ועשרים שנה לכל שבט ושבט כדי להפרד כראוי מבני עמו ולהודיעם שהוא עתיד להסתלק בקרוב מן העולם הזה . יש מפרשים , " וילך משה" , מבלי לפרט כי עדיין הולך הוא שהרי כל תורתינו וחידושינו מדור לדור ומתקופה לתקופה הרי כבר נאמרו למשה בסיני . " אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני" ( ירושלמי פאה פרק ב' הלכה ד' ) .
מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים מה שהסופרים עתידים לחדש . ואם כן עדיין הולך הוא, שתורתינו היא מכוחו ומכח כוחו .
בדרך חסידות פרשו : " אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא " .
בכל דור ודור קיים הכח של משה רבינו . מהו כח זה ? - להיות " הולך " תמיד לעלות במעלות הקדושה ,ותמיד לעלות ולהתעלות להתקדש וללכת . "המלאכים" הם "העומדים" "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה " ( זכריה ג' ז' ) .
יהודי גדול "ממלאך" והוא אינו יכול להיות במדרגת "עומד" אלא בבחינת "הולך" עד שמגיע למדרגת הדבקות בה' יתברך .
אומר בעל הטורים : הפרשה הקודמת פרשת "ניצבים" מסתיימת " אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם" ומיד מתחילה פרשתינו "וילך משה" , שהלך אליהם להגיד להם כי קיים הקב"ה את שבועתו והכניס את ישראל לארץ. ואיתא במדרש ( ברכות יח' ) מכאן שהמתים מספרים זה עם זה .
בשם "אור החיים הקדוש " זכותו תגן עלינו
"וילך משה" , צריך לדעת לאן הלך , צריך לדעת מי העיר את רוח משה לדעת שמלאו ימיו ושנותיו, והלא אמרו בגמרא ( בשבת ל' ) שאין מודיעים לאדם ימיו ושנותיו ומי הודיעו למשה ? ונראה לפרש ע"פ דבריהם ( זוהר ח"א -רי"ז ) שאמרו : "ארבעים יום קודם הפטירה נשמת האדם הולכת ממנו ( כאומרו בשיר השירים ד' ו' ) "ונסו הצללים " ומבקרת מקום חניתה במקום עליון והצדיקים יכירו בדבר .
ומשה רבינו הרגיש בהליכת נשמתו והכיר שהגיע קיצו ביום ההוא באומרו בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום . ואמרו זכרונם לברכה ( ראש השנה י"א ) " היום מלאו ימי ושנותי" ואם תאמר מנין ידע משה בדיוק יום המיתה הלא אמרו זכרונם לברכה כי מיום שינוסו הצללים עד יום המיתה הם ארבעים יום . ומי יודע הדברים יותר ממשה והשכיל וידע יום קיצו והכרה כזו מושגת היא לגדולי עולם .
ועוד בספר שמות בפרשת "משפטים" אנו קוראים " את מספר ימיך אמלא" ( שמות כ"ג כ"ו ) .
צדיקים הקב"ה ממלא ימיהם ושנותיהם ונפטרים באותו יום שנולדים לדוגמא משה רבינו נולד ונפטר בז' באדר . דוד המלך נולד ונפטר בחג השבועות .
יהי רצון שבפרוס השנה החדשה הבאה עלינו לטובה הקב"ה ידון אותנו לאלתר לחיים טובים ונזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים
אמן כן יהי רצון אמן ואמן .
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=706' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=706</a>
"וילך משה" , צריך לדעת לאן הלך , צריך לדעת מי העיר את רוח משה לדעת שמלאו ימיו ושנותיו..." על חייו של אדם
כ"ד טבת תשס"ג - ר' מרדכי ארצי
"וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" ( דברים ל"א א' ) .
לדברי רבי אברהם אבן עזרא : הלך משה ביום שמלאו לו מאה ועשרים שנה לכל שבט ושבט כדי להפרד כראוי מבני עמו ולהודיעם שהוא עתיד להסתלק בקרוב מן העולם הזה . יש מפרשים , " וילך משה" , מבלי לפרט כי עדיין הולך הוא שהרי כל תורתינו וחידושינו מדור לדור ומתקופה לתקופה הרי כבר נאמרו למשה בסיני . " אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני" ( ירושלמי פאה פרק ב' הלכה ד' ) .
מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים מה שהסופרים עתידים לחדש . ואם כן עדיין הולך הוא, שתורתינו היא מכוחו ומכח כוחו .
בדרך חסידות פרשו : " אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא " .
בכל דור ודור קיים הכח של משה רבינו . מהו כח זה ? - להיות " הולך " תמיד לעלות במעלות הקדושה ,ותמיד לעלות ולהתעלות להתקדש וללכת . "המלאכים" הם "העומדים" "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה " ( זכריה ג' ז' ) .
יהודי גדול "ממלאך" והוא אינו יכול להיות במדרגת "עומד" אלא בבחינת "הולך" עד שמגיע למדרגת הדבקות בה' יתברך .
אומר בעל הטורים : הפרשה הקודמת פרשת "ניצבים" מסתיימת " אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם" ומיד מתחילה פרשתינו "וילך משה" , שהלך אליהם להגיד להם כי קיים הקב"ה את שבועתו והכניס את ישראל לארץ. ואיתא במדרש ( ברכות יח' ) מכאן שהמתים מספרים זה עם זה .
בשם "אור החיים הקדוש " זכותו תגן עלינו
"וילך משה" , צריך לדעת לאן הלך , צריך לדעת מי העיר את רוח משה לדעת שמלאו ימיו ושנותיו, והלא אמרו בגמרא ( בשבת ל' ) שאין מודיעים לאדם ימיו ושנותיו ומי הודיעו למשה ? ונראה לפרש ע"פ דבריהם ( זוהר ח"א -רי"ז ) שאמרו : "ארבעים יום קודם הפטירה נשמת האדם הולכת ממנו ( כאומרו בשיר השירים ד' ו' ) "ונסו הצללים " ומבקרת מקום חניתה במקום עליון והצדיקים יכירו בדבר .
ומשה רבינו הרגיש בהליכת נשמתו והכיר שהגיע קיצו ביום ההוא באומרו בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום . ואמרו זכרונם לברכה ( ראש השנה י"א ) " היום מלאו ימי ושנותי" ואם תאמר מנין ידע משה בדיוק יום המיתה הלא אמרו זכרונם לברכה כי מיום שינוסו הצללים עד יום המיתה הם ארבעים יום . ומי יודע הדברים יותר ממשה והשכיל וידע יום קיצו והכרה כזו מושגת היא לגדולי עולם .
ועוד בספר שמות בפרשת "משפטים" אנו קוראים " את מספר ימיך אמלא" ( שמות כ"ג כ"ו ) .
צדיקים הקב"ה ממלא ימיהם ושנותיהם ונפטרים באותו יום שנולדים לדוגמא משה רבינו נולד ונפטר בז' באדר . דוד המלך נולד ונפטר בחג השבועות .
יהי רצון שבפרוס השנה החדשה הבאה עלינו לטובה הקב"ה ידון אותנו לאלתר לחיים טובים ונזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים
אמן כן יהי רצון אמן ואמן .
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=706' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=706</a>