תשעה באב
תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן, המציין את חורבן שני בתי המקדש: בית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר השני מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס (ולפי המסורת היהודית בשנת 421 לפנה"ס), ובית המקדש השני בשנת 70 בידי המצביא הרומאי טיטוס. תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש. לפי המסורת היהודית, ביום זה אירעו גם חטא המרגלים, חרישת ירושלים על ידי טורנוסרופוס, חורבן העיר ביתר וסיומו בכשלון של מרד בר כוכבא, וגירוש יהודי ספרד בשנת 1492. ביום זה גם יצאו לפועל גזירות רבות נגד יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. התענית חלה ביום ט' באב ובסיומם של שלושת השבועות, למעט במקרה שט' באב חל בשבת, שאז נדחית התענית לי' באב. על פי סדרו של הלוח העברי, ט' באב יחול תמיד באותו יום בשבוע שבו חל יום ראשון של פסח שלפניו. (ובאותו יום חל גם י"ז בתמוז באותה שנה). מקורות התענית ציור חורבן בית המקדש מאת פרנצסקו האייזתענית תשעה באב מוזכרת לראשונה במקרא בשם צום החמישי, צום על חורבן בית המקדש הראשון, בספר זכריה בסוף תקופת גלות בבל, בתקופה שבה החל כבר להיבנות בית המקדש השני. צום זה מכונה בשם 'צום החמישי', משום שחל בחודש החמישי למניין החודשים מחודש ניסן, דהיינו: בחודש אב. עם זאת לא מוזכר התאריך המדויק של הצום בחודש אב במקרא. בספר מתוארת משלחת מבבל שנשלחה אל כהנים ונביאים של ארץ ישראל עם שאלה לגבי עצם תענית תשעה באב, שבה נהגו לאחר חורבן בית המקדש הראשון, לאור שיבת ציון ובניית בית המקדש השני: ...האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים? זכריה ז,ג תשובת זכריה הייתה חדה וברורה: כה אמר ה' צבאות לאמר: משפט אמת שפטו, וחסד ורחמים עשו איש את אחיו, ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו, ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם. זכריה, ז,ט-יא כלומר, הנביא אומר להם שהתענית אינה רק על חורבן הבית בפני עצמו (שהרי בית המקדש כבר הולך ונבנה[1]), אלא גם על הסיבות המוסריות שהביאו לחורבנו. בהמשך מנבא זכריה על הפיכת ארבע צומות החורבן לימי שמחה והודאה: כ
תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן, המציין את חורבן שני בתי המקדש: בית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר השני מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס (ולפי המסורת היהודית בשנת 421 לפנה"ס), ובית המקדש השני בשנת 70 בידי המצביא הרומאי טיטוס. תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש. לפי המסורת היהודית, ביום זה אירעו גם חטא המרגלים, חרישת ירושלים על ידי טורנוסרופוס, חורבן העיר ביתר וסיומו בכשלון של מרד בר כוכבא, וגירוש יהודי ספרד בשנת 1492. ביום זה גם יצאו לפועל גזירות רבות נגד יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה. התענית חלה ביום ט' באב ובסיומם של שלושת השבועות, למעט במקרה שט' באב חל בשבת, שאז נדחית התענית לי' באב. על פי סדרו של הלוח העברי, ט' באב יחול תמיד באותו יום בשבוע שבו חל יום ראשון של פסח שלפניו. (ובאותו יום חל גם י"ז בתמוז באותה שנה). מקורות התענית ציור חורבן בית המקדש מאת פרנצסקו האייזתענית תשעה באב מוזכרת לראשונה במקרא בשם צום החמישי, צום על חורבן בית המקדש הראשון, בספר זכריה בסוף תקופת גלות בבל, בתקופה שבה החל כבר להיבנות בית המקדש השני. צום זה מכונה בשם 'צום החמישי', משום שחל בחודש החמישי למניין החודשים מחודש ניסן, דהיינו: בחודש אב. עם זאת לא מוזכר התאריך המדויק של הצום בחודש אב במקרא. בספר מתוארת משלחת מבבל שנשלחה אל כהנים ונביאים של ארץ ישראל עם שאלה לגבי עצם תענית תשעה באב, שבה נהגו לאחר חורבן בית המקדש הראשון, לאור שיבת ציון ובניית בית המקדש השני: ...האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים? זכריה ז,ג תשובת זכריה הייתה חדה וברורה: כה אמר ה' צבאות לאמר: משפט אמת שפטו, וחסד ורחמים עשו איש את אחיו, ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו, ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם. זכריה, ז,ט-יא כלומר, הנביא אומר להם שהתענית אינה רק על חורבן הבית בפני עצמו (שהרי בית המקדש כבר הולך ונבנה[1]), אלא גם על הסיבות המוסריות שהביאו לחורבנו. בהמשך מנבא זכריה על הפיכת ארבע צומות החורבן לימי שמחה והודאה: כ