שניאור זלמן חשין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שניאור זלמן חשין (25 באוקטובר 1903 - 29 בדצמבר 1959, ד' בחשוון תרס"ד - כ"ח בכסלו תש"ך) היה שופט בית המשפט העליון מיום הקמתו, ולימים - ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון.
חשין נולד בשנת 1903 בירושלים, צאצא לרבי שניאור זלמן מלאדי, שעל שמו נקרא. בצעירותו קיבל חינוך ישיבתי מסורתי. בוגר בית המדרש העברי למורים. את הכשרתו במשפטים עשה באוניברסיטת ניו יורק ולפרנסתו עבד בהוראת השפה העברית.
בשנת 1934 שב חשין ארצה ועסק בעריכת דין באופן פרטי. כעבור שלוש שנים מונה לשופט שלום בתל אביב, תפקיד בו כיהן בשנים 1937 - 1944. לאחר מכן מונה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב (1944 - 1948). בתקופה זו כתב את ספרו "שחוק ודמע בבית הדין" (הוצאת טברסקי, תש"ו), המתאר את הווי בתי המשפט באותה עת.
חשין היה אחד מחמשת השופטים הראשונים, אשר מונו לבית המשפט העליון ב-22 ביולי 1948. מינויו אמנם התקיים בהמלצת התנועה הרוויזיוניסטית, אולם במכתב שכתב לראש הממשלה דוד בן-גוריון טען שאין הוא נמנה עם חסידיה.
עם מינויו של השופט יצחק אולשן לנשיא בית המשפט העליון, ב-1 באוגוסט 1954, נתמנה חשין לממלא מקומו, וכיהן בתפקיד זה עד יום פטירתו, ב-29 בדצמבר 1959.
היה אחד מהשופטים שפיתח ברבים את המשפט העברי כחלק מהמשפט הישראלי.
בנו, ד"ר מישאל חשין, כיהן אף הוא כשופט בית המשפט העליון, וב-13 חודשי כהונתו האחרונים כיהן, כמו אביו, כמשנה לנשיא בית המשפט העליון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שניאור זלמן חשין (25 באוקטובר 1903 - 29 בדצמבר 1959, ד' בחשוון תרס"ד - כ"ח בכסלו תש"ך) היה שופט בית המשפט העליון מיום הקמתו, ולימים - ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון.
חשין נולד בשנת 1903 בירושלים, צאצא לרבי שניאור זלמן מלאדי, שעל שמו נקרא. בצעירותו קיבל חינוך ישיבתי מסורתי. בוגר בית המדרש העברי למורים. את הכשרתו במשפטים עשה באוניברסיטת ניו יורק ולפרנסתו עבד בהוראת השפה העברית.
בשנת 1934 שב חשין ארצה ועסק בעריכת דין באופן פרטי. כעבור שלוש שנים מונה לשופט שלום בתל אביב, תפקיד בו כיהן בשנים 1937 - 1944. לאחר מכן מונה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב (1944 - 1948). בתקופה זו כתב את ספרו "שחוק ודמע בבית הדין" (הוצאת טברסקי, תש"ו), המתאר את הווי בתי המשפט באותה עת.
חשין היה אחד מחמשת השופטים הראשונים, אשר מונו לבית המשפט העליון ב-22 ביולי 1948. מינויו אמנם התקיים בהמלצת התנועה הרוויזיוניסטית, אולם במכתב שכתב לראש הממשלה דוד בן-גוריון טען שאין הוא נמנה עם חסידיה.
עם מינויו של השופט יצחק אולשן לנשיא בית המשפט העליון, ב-1 באוגוסט 1954, נתמנה חשין לממלא מקומו, וכיהן בתפקיד זה עד יום פטירתו, ב-29 בדצמבר 1959.
היה אחד מהשופטים שפיתח ברבים את המשפט העברי כחלק מהמשפט הישראלי.
בנו, ד"ר מישאל חשין, כיהן אף הוא כשופט בית המשפט העליון, וב-13 חודשי כהונתו האחרונים כיהן, כמו אביו, כמשנה לנשיא בית המשפט העליון